מַנִּיחָה חַדְרֵי לִבִּי לְפָנֶיךָ
שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתַּחְדֹּר אֲלֵיהֶן
עִם קוּלְמֻוסְךָ,
חוֹלֶמֶת
עַל טִפְטוּף אִטִּי,
מוֹתִיר כְּתָמִים.
הַמְסַפְּרִים לִי סִפּוּר הִתְעַנְגוּתְךָ.
מִלּוֹתַי הִשְׁתַפְּכוּ אֶל חֵיקְךָ
נִסּוּ לְלַטֵּף
מְבוֹשֶׁיךָ
מְבַקְּשׁוֹת לִמְצֹא
תִּקּוּן
לַשֶּׁבֶר
שֶׁבֵּין דְּמוּתִי
לְבֵין מָה שֶׁעָמַד עַל קְצֶה לְשׁוֹנְךָ!
וְאַתָּה שָׂרַטְתָּ,רִטַּשְׁתָּ,בָּטַשְׁתָּ,
לֹא נִחַמְתָּ!
וואו
נהדר
יפה מאוד ההעמדה הזו של יחסים ספרותיים על הארוס והשליטה, וגם יש בה לעתים קרובות מדי מן האמת.
השיר בקריאתי זורם נפלא אל השורות
תִּקּוּן / לַשֶּׁבֶר / שֶׁבֵּין דְּמוּתִי / לְבֵין מָה שֶׁעָמַד / עַל קְצֶה לְשׁוֹנְךָ!
חזק.
יפה וחזק החיבור הארוטי בין תשמישי כתיבה לתשמיש מיטה
לאה, שיר מאד חזק חד , ומסכימה עם משה שמדבר בשני הרבדים וזה נותן לו עומק.