לאה ברץ מרצה לספרות
אִם אֵין טַעַם בְּמִלּוֹתַי
עֵדוּת שְׁחוֹר הֲגִיגַי
עַל לֹבֵן דַפֵּיךָ
קְבוּרָה מְכֻבֶּדֶת
אֲבַקֵּשׁ לַהֵן,
תִפְלוּתָן
אֲפִלּוּ אֶת דְּגֵי הַשַּׁבָּת שֶׁל אֵשֶׁת הָרַב לֹא נוֹעֲדוּ לַעֲטֹף.
אִם אֵין טַעַם בְּמִלּוֹתַי
עֵדוּת שְׁחוֹר הֲגִיגַי
עַל לֹבֵן דַפֵּיךָ
קְבוּרָה מְכֻבֶּדֶת
אֲבַקֵּשׁ לַהֵן,
תִפְלוּתָן
אֲפִלּוּ אֶת דְּגֵי הַשַּׁבָּת שֶׁל אֵשֶׁת הָרַב לֹא נוֹעֲדוּ לַעֲטֹף.
כן, חזרה על מילים (כמו בדבריו של המלט לפולוניוס) מרוקנת אותן מכול תוכן.
מילות השיר – אוקסימורון למהותן ומשמעותן.
יופי של שיר – יש בו כדי לרמוז על היפוכם של הדברים שאותם הוא אומר.
תודה יונית!
לאה, קראתי את שירך הבקר. קראתי שוב עכשיו. העתקתי לתיקית השירים השמורים. מאד טוב. מאד מדבר אלי. איריס
איריס את ממש נדיבה!
לאה, איזה שיר נפלא. פספסתיו. מזל שאני מדפדפת אחורה מדי פעם.
דגי השבת של אשת הרב – פשוט נפלא. תודה לך.
(וכנראה יש טעם במילותייך…)