תרן שירה

הוֹ, אֱלֹהִי הַשּׁוֹטִים, אֵיךְ הִתַּלְתָּ בָּהּ?

חָשְׁבָה שֶׁאִם תִּמְתַח אֶת קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת שוּרוֹתֶיהָ

תּוּכַל לְהִתָּלוֹת עַל שִׁלְטֵי חוּצוֹת!

תּוּכַל לְגַעַת בְּשוֹעֵי שִׁירָה, מִלָּתָם מִתְבַּדֶּרֶת  עִם רוּחַ

נוֹגְעוֹת, אֲבָל

לֹא נוֹגְעוֹת בָּהּ.

בְּמִטַּת סדום הִנַּחְתָּ אוֹתָהּ לִמְתֹחַ רַגְלֶיהָ,

שֶׁמָּא  הַכְּאֵב הַנּוֹרָא יְטַפֵּס אֶל תֹּרֶן

הַלּוּחַ הַמּוּנָף וְיִיגַע?

מָתַחַתָ גּוּפָה,

כִּוַּצְתָּ מֵיתָרֵי נַפְשָׁהּ הַמְבַקְּשׁים לִהְיוֹת מוּנָחים

תְּלוּים לְרַאֲוָה.

הוֹ, אֱלֹהִי הַשּׁוֹטִים,

הִיא אֵינָהּ חֲדֵלָה לָשֵׂאת עֵינֶיהָ אֶל תֹּרֶן

מִשָּׁם תָּבוֹא הַיְשׁוּעָה?