דממת הקולמוס/ או בך להתאהב

דִּמְמַת קֻלְמוֹס הַמֵּגִיב

הִסְעִירָה אֶת נַפְשִׁי.

הַשֶּׁקֶט הַנִּמְרָח עַל מָסָךְ הָאֹדֶם

 הָלַם

בְּרַקוֹתַי

הַמְנַסּוֹת לְפַעְנַח אֶת מְקוֹר הַקֹּשִׁי.

בִּי  – בָּכֶם –  בָּהֶם?

וְאַתְּ הָיִיתָ שָׁם

תָּמִיד.

אוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה

הָאֲמִתִּית (יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה)

חוֹתֶמֶת בְּשֵׁם מָלֵא,

לֹא מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרִי זֶהוּת בְּדוּיָה

וְלֹא שׁוֹכַחַת תּוֹסֶפֶת  קְטַנָּה שֶׁל תּוֹדָה,

גַּם אִם לֹא תָּמִיד קָרָאתָ נָכוֹן אֶת הַשּׁוּרָה

הִבְהַרְתְּ

כִּי

עֶצֶם נוֹכְחוּתֶךְ

הִתִיכָה  אֶת שְׁתִיקַת

הַבַּרְזֶל  הַחוֹרֵט,

הַחוֹרֵק

לִצְרֹב מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ בֵּין שׁוּרוֹת נַפְשִׁי.

לוּ יָכֹלְתִּי

הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת בָּךְ לַחֲבֶרְתִּי

בְּלִי פְּנִיּוֹת

בְּלִי הַעֲמָדַת פָּנִים

כֵּנָה עַד כְּאֵב

וּפַעַם

שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתְךָ  שָׁרָה

בְּקוֹלֵךְ  הַחַם

עַל כֹּל אֵלֶּה וְעוֹד

רָצִיתִי

 לְנַתֵּץ אֶת מֶרְחָק הַמָּסָךְ

וּבָךְ

לְהִתְאַהֵב!