אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

תקשורת עם התת מודע – 2

תקשורת עם תתהמודע  מס 2–   יש לי דווקא תקשורת עם תת המודע שלו וואו איזו בירא עמיקתא   ומפסגת הר נבו אל אנטארקטיקה יא וויילי הכפור הזה והתסבוך בד בד ווייזר ———— תת המודע שלו נקרא לו פנדורינה אין שם מנדרינים המנטרה שלו נקרא לה זילפה הוא מזליף רעלים תת קרקעיים כמעט זרניך מעכברים כבר לא מפחדת ממנו רק ...

קרא עוד »

יש להבדיל אפלה מאפלה

  יש להבדיל אפלה מאפלה עתים יש אופל אור נגוהי מאוד ובו מעיינות ברקים של חלומות פנטסטיים שמשתברים כמפלים אגדיים  כמו תוהו ננעץ בחלום רוחף יש פתאום ענפי שקדיות משכימים לראות את צחות הנגוהה של הבקיעה האלהית מתוך מרבד האדמה הקסום אלה לא קסמי שווא הרטטים של עולמו של הבורא שעשה אותנו קטעי נוגה מתפוצצים מחלומות נשרטים מן הפגיעות ושוב ...

קרא עוד »

ועוד על פנוקיו

לא יודעת מה קורה אתי.  עולמי הולך וצר כעולם הברחש.  אמנם פינוקיו ירד מן החוטים  והפך לילד אמיתי. אבל עדיין לא כמו כל הילדים.  ילד עייף. עייף מאוד.  חסר אנרגיה. הוא לא מתרוצץ יותר וכלום לא מעניין אותו.  הוא רוצה לשכב.  רוצה לבהות באורות של הקריסטלים שהוא תלה בבית.  פשוט להביט על ריצודי האורות.  פינוקיו עושה פוסים לכל הפעילויות.  הוא מזמן לא ...

קרא עוד »

יוסי עוזר המשורר הנפלא

יוסי, קבלתי האימייל שלך.  ניסיתי לפנות לאן שהפנית אותי ולא הצלחתי להכנס.  אעשה זאת אם אדע איך. בינתיים אני כותבת לך מכאן ש: א.  בעיני אתה משורר נפלא ותמיד פרגנתי לך.  אני בכלל לא אדם של אי פרגון. אני אדם של אהבה.  רגישה לזולת. רגישה לכל רגש. יש לי אמפתיה לעולם.  והפרגון אליך נובע גם מאופיי וגם מעצם זה שאתה ...

קרא עוד »

פסטיבל מטולה

  אחרי הפסטיבל ראיתי בחלום בזונה. (חתולה בבגדדית).  לא בטוח אם החתולה בגדדית או פוסית כלאמר פוסי קייט.  מה שבטוח היא לא היתה חתולה פרסית. אז שאלה למרדכי גלדמן :  מה אומרת בזונה בחלום?  

קרא עוד »

המשך אבו שבתאי

אז כנאמר, ביתו של אבו שבתאי שכולו קירות זכוכית שדרכם השתקף עולם קסום ומרחבי אל,  היה בעצומו של שפוץ.  וישבה שם בחדר שאמור היה להיות סלון בחורה די צעירה, יחסית לגיל של אבו.   אבל הסקתי מסקנה שהיא המטפלת של הילד בעל העיניים העצובות.  איינע מטפלת.  להוציא ילד עם מבט כזה, מראה שהיא לא עשתה עבודה מי יודע מה.  טוב שהילד ...

קרא עוד »

המשך אבו שבתאי

בינתיים הספקתי לשכוח חלק מן החלום.  אבל אנסה לשחזר.  סך הכל יום עבר וכבר בומס דברים נשכחים.  בכל אופן הילד היה מה זה כבד.  שקל כמו בומבה.  ואני מרימה אותו לצורך פינוק. מתוך רגש אחריות. בגלל  העיניים העצובות.  תמיד שאני רואה עיניים עם מעמק, זה עושה לי משהו.  אני מרגישה צורך לרפא את הבנאדם.  אני מאמינה שאני הילרית מלידה.  פעם ...

קרא עוד »

אבו שבתאי ואום שבתאי

  לא התכוונתי היום לכתוב משהו או לשים איזה שיר מהקיימים או מהנכתבים פתאם.  אבל הבוקר היה לי חלום על אבו שבתאי ואום שבתאי, אלגרה שמה.  אשה יפהפהיה שמנה מאוד, עם פנים מדהימים מדהימות.  זה לא משתמע לשתי פנים.  והוא היה רב.  הם היו השכנים שגרו מעל בית הורי בקרית היובל.  אלגרה היתה חברה בנפש של אמא שלי.  אמא שלי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס