מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
כמו כשלומדים לחצות כביש
להסתכל שמאלה ימינה
ושוב שמאלה
אני חוצה את ראש השנה ומסתכל
קדימה אחורה
ושוב קדימה
מי יודע מאין תבוא המכונית
מה שהיה מותר
כמו כשלומדים לחצות כביש
להסתכל שמאלה ימינה
ושוב שמאלה
אני חוצה את ראש השנה ומסתכל
קדימה אחורה
ושוב קדימה
מי יודע מאין תבוא המכונית
יופי של שיר. ממש זוטא!
:))
מלמעלה…
נכון, אף פעם אי אפשר להיזהר יותר מדי 🙂
יצא חמוד – ולמרות המעטפת המבודחת, הגרעין גם נראה לי רציני למדי.
המכונית החדשה?
ווללה חכם ומצחיק
רושמת לי לציטוט כדי להעיר חיוך על פני אנשים עצובים. עם קרדיט כמובן!
וסליחה שקראתי מהרהורי ליבי שהרי לא כתבת המכונית החדשה לצערי,כתבת המכונית…
אוי אוי אוי, קשה. גם אני מרגישה ככה לאחרונה.
לחצות את הכביש כבר לא יהיה אותו הדבר בשבילי.. גם מצחיק וגם קשה.
סליחה על הפזיזות. שנה טובה ומבורכת ומילוי משאלות לבך לטובה.
כו רונן… מאין… כל כך נכון בהקשר לשי הקודם על ההכרה, זה בהחלט יכול לבוא במכונית…
מזמינה אותך, אישית לבקר בפוסט הקודם שלי.
להתראות טובה
שתחצה בשלום רונן! קצר וקולע
שיר יפה. השנה כולה אוטוסטרדה שמקווה לצלוח. קורה מידי פעם כמו באנגליה, שמאבדים את הכיוונים…
במשך השנה כדאי להסתכל בעיקר למרומים ולשאת תפילה שיורידו עלינו גשם ולא של טילים
ועיקר שכחתי, גמר חתימה טובה ושנה רבת תשועות ונטולת טילים
לכל המגיבים:
תודה רבה על התגובות… אני קצת מופתע ששיר 'קטן' כל-כך (וטרי לגמרי – מאתמול) הצליח לעורר כל-כך הרבה. אולי דווקא קטנותו היא שזיכתה אותו בכל היחס הזה (-:
לצערי, חיבור האינטרנט שלי מטפטף ומהבהב היום, ולכן לא אוכל להגיב לכל אחד בנפרד – אבל לכולם, תודה ושנה טובה.