בננות - בלוגים / / על ירושלים, בעקבות שחר מריו
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

על ירושלים, בעקבות שחר מריו

ירושלים, כ"ט באלול

עצבות פרידתנו מירושלים
שוקעת כחומה בחפיר בטני.
תחילה באנו אליה
כנמלים הנושאות אבנים גדולות,
ואת הפנים כיסינו בשמיכה.
אחר חצבנו בית מכתליה,
הנחנו בה מברשות שיניים,
פתקים ושמפו.
לשווא. כיפת הסלע
חסמה עיני מראות
את הקיר השוקע והולך.
בבטן החפורה משתקעת
עצבות פרידתנו.

10 תגובות

  1. יפה ומתוחכם, איך ההיסטוריה של העיר מתערבבת לה עם היום יומי והטריוויאלי

  2. מיכל ברגמן

    אהבתי והזדהיתי.
    עיר שבה מברשת שיניים נחה בשורה ליד כיפת הסלע. שהקיר שלנו והקירות העתיקים מתחפרים בתוכנו.
    כשגרתי בירושלים והלכתי ברחוב ומעלי הציצו התיירים מהאוטובוסים, הייתי שואלת את עצמי האם הם מקנאים בי כפי שאני מקנאה בעצמי על המגורים בעיר הזאת.
    מאז עברו שנים ואני גולה.

  3. רונן, מחמיא לי הדיאלוג ביננו. ויפה השיר. יפה הניגוד בין הנמלים, שאנו, לאבני ירושלים. החומה בחפיר בטנך (ולא בלב). וגם אני בחרתי להניח את החומה על גבי ולא בלבי.
    ואני מוצא יופי בכך ששנינו, בני אותו דור, רואים את ירושלים באופן דומה-משהו(ואפילו שנינו נזקקנו לשמיכה).

    ומאד אהבתי את הפתקים, שמוטמנים לצד השמפו ומברשות השיניים. שילבת יפה את הקודש והחול.

    רוננצ"קו, כשאתה שב ארצה, תרים טלפון.

    • יניב ברנר

      זה יפה

    • שחר,
      תודה על המלים החמות. הדיאלוג הזה מרתק במיוחד בהתחשב שהשיר נכתב די מזמן (לפני כמעט עשר שנים) ולא פורסם מעולם, ובעצם רק בזכות ההתרגשות שלי מהשיר שלך הוא יצא לאור.

      בעיני תמיד "לגור בירושלים" משרה תחושה של ללכת לישון במנזר או בכנסייה – האם אפשרי בכלל לצחצח שיניים במקום קדוש? האם אפשרית אהבה בתוך כל הקדושה הזו?

  4. יפה וקצת עצוב.

  5. יעל ישראל

    שיר יפהפה רונן. איזה עצבות מהולה בטריוואלי הבאת כאן.

    • אורה ניזר

      שיר נוגע בחיים ובמה שמעבר , ואפע"פי שאינך רואה את מה שמסתירה הכיפה , אתה רואה, מקסים בפשטותו,
      האם זה ניכתב ברגע כתגובה למריו? אם כן רון אתה גאון.

      • רק כדי לתקן את הרושם, השיר לא נכתב ברגע – זה שיר ישן שפשוט נזכרתי בו בהקשר של השיח של שחר, מה שאומר שאין טעם להחריד את הגאונים מרבצם שיעשו לי ועדת קבלה.
        (-:

  6. נהדר, רונן.
    צריך לקרוא מספר פעמים. אני-אתה-ירושלים. יפה מאד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר