מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
קשיי החיים ממש מקשים עלי לתחזק בקביעות את צמד הבלוגים שלי, מה שחבל. להלן סימן חיים קצר, ובו הפניה ושיר:
הפניה – לאביטל ששאלה לגבי החיים עם זמרת אופרה, אפשר לקבל תשובה מסוג כלשהו בפוסט הזה בבלוג השני שלי (שם אני כותב יותר על חיי הפרטיים).
שיר – מתוך הטירוף של לחיות/לעבוד/לבלות/לשלם חשבונות, יש לפעמים רצון לחיים פשוטים יותר, כאלה שאין בהם הרבה בחירות אבל לא גם הרבה סיבוכים. להלן שיר (לגמרי "בעבודה") העוסק בגעגוע הזה:
אני חי באמבטיה
מאחורי דלת סגורה תמיד
שעות ניסיתי לפתוח –
הכיור ואלוהים עדי
כשחם אני מתקלח במים קרים.
כשקר – נשטף ברותחים.
וכשאני ישן
מישהו מחדש את מלאי הסבון.
לפעמים העולם רוקד
וקירות החרסינה מיטשטשים.
אני רואה מבעדם
אנשים קלושים
בעולם בטון
לכודים כמו עשן תחת זכוכית
והולך מיד לכיור
לרחוץ את הידיים
דוחק אחת מעל השנייה וחוזר חלילה
יש לי זמן
אני גר כאן
היי רונן
שיר מאוד מקורי ומאוד יפה.
היי רונן
אך, אך, שכחת שקשה סימן שגם טוב…
שימשיך לך חיים מענינים
לגבי השיר הייתי מתחילה אותו : לפעמים העולם…
לא יודעת יש בו כח מסתורי מ, וההתחלה יותר מפרשת.
להתראות טובה
לחיות באמבטיה זה בהחלט חיים פשוטים יותר 🙂
אהבתי את הרעיון של השיר.
והבלוגייה הזו היא מה שנקרא high maintenance.
לפעמים נדמה שאם לא נכנסים שבוע, אף אחד לא חבר שלך יותר.
אבל זה רק נדמה.
אוהבת את המשפחתיות כאן, על פני בלוגיות אחרות, שהן הרבה יותר המוניות, יש לזה גם יתרונות, מצד שני, שם מי סופר אותך.
גם אני אוהב את הבלוגייה כאן, אבל אין ספק שהיא דורשת המון תחזוקה, ולי אישית יהיה בקרוב די קשה עם זה – תיחה הנסיעה לארץ ואחריה עוד עומס צפוי. אני לא מקטר – אכן חיים מסובכים נוטים להיות מעניינים – אבל יש סיכוי שלא תראו אותי פה המון.
מזל שיש כיור – ושאפשר לרחוץ את הידיים… זה יפה!
ביקרתי בבלוג שלך שם, משהו במבנה (הגראפי) שם וגם באופן פתיחת התגובות לא מתיישב לי. ועל כל פנים אני בעד שתעדיף אותנו!
הי רונן
ברוך שובך.
השיר הקסים אותי. מזכיר מעין גוליבר בממלכת האמבטיה. אדם מבוגר יושב עם ברוזון פלסטיק ועושה גלים ויש לו זמן. גם להשטתות. גם לא להיות רציני ועסוק. גם לי מתחשק לפעמים.
זה מצחיק, זה כנראה עניין של הרגל. למי שרגילים שם, כאן נראה ממש מכוער…
תנו לי לצאת!!!!
(ואלפרד היה אומר: לא עכשיו, שמן!)