מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
לאחר ששירה העלתה גרסה "משופצת" שלה לתרגום, החלטתי להעלות – כדי שיהיה ברור – את הגרסא ה"סופית" שלי, שמנסה להיצמד ככל האפשר למנגינה המקורית (ותודה לשירה,לרונית, ליאיר, לאומי וללי).
סללו את גן עדן
שמו מגרש חניה
עם מלון ובוטיק,
ובר לפנויים ופנויה
ככה זה תמיד, הרי
אתה לא מבין מה יש
עד שאין
סללו את גן עדן
שמו מגרש חניה
לקחו ת"עצים
למוזיאון לטבע
ומכל מי שבא
לוקחים איזה דולר ורבע
ככה זה תמיד, הרי
אתה לא מבין מה יש
עד שאין
סללו את גן עדן
שמו מגרש חניה
איכר, איכר
עזוב כבר ת"די.די.טי
אוכַל פירות מנוקדים
רק אל תיגע בדבורים,
טוב?
ככה זה תמיד, הרי
אתה לא מבין מה יש
עד שאין
סללו את גן עדן
שמו מגרש חניה
אתמול, מאוחר,
הדלת נטרקה;
במונית צהובה
האיש שלי נלקח
ככה זה תמיד, הרי
אתה לא מבין מה יש
עד שאין
סללו את גן עדן
שמו מגרש חניה
ואולי כדי להמשיך את המיזם – שלא יהיה חדפעמי – אני קורא להצעות לשירים נוספים לתרגום. הנה ההצעה שלי: משוררת נפלאה בשם לואיז גלוק, שכמעט ולא תורגמה לעברית. השיר הבא נראה פשוט, כי אין בו לא חריזה ולא מנגינה, אבל אני עדיין חושב שזה יהיה אתגר מעניין:
Portrait
A child draws the outline of a body.
She draws what she can, but it is white all through,
she cannot fill in what she knows is there.
Within the unsupported line, she knows
that life is missing; she has cut
one background from another. Like a child,
she turns to her mother.
And you draw the heart
against the emptiness she has created.
מה דעתכם?
פנויים ופנויה – הברקה!
אבל מפריע לי "האיש שלי נלקח". זה עושה אסוציאציות לא נכונות. הרי הוא עוזב אותה, זה לא שחוטפים אותו.
חוץ מזה זה מתנגן יופי, אני אנסה לעניין בזה את רילי, חברתי הזמרת שיש לה קול מאוד מיטשלי.
הי לי,
לגבי "האיש שלי נלקח" את כמובן צודקת, למרות שזה מילולית כמו במקור (took away) זה באמת מעביר תחושה של מוות שהיא לא לגמרי במקום. הבעיה היא שפתרון בסגנון "לקחה את האיש שלי מכאן" לא עובד (אלא אם מחברים את המלים ושרים "האישְלי"). אולי אפשר לוותר על החרוז המושלם ולכתוב משהו כמו: "האיש שלי נסע" או "האיש שלי קם ונסע" (משום מה השני מצלצל לי יותר מוזיקלית, אבל אולי אני טועה). ואולי להוסיף הברה דווקא בהתחלה, ולכתוב פשוט "הגבר שלי נסע" (פחות PC אבל יותר דיבורי).
והכי חשוב שכחתי – זה נשמע לי רעיון נפלא להעביר את זה לרילי. ממש בדיוק בדיוק מה שאומי חשבה עליו, ואני מאוד מאוד אשמח אם יצא מזה משהו.
חשבתי על זה גם, שזה כמו במקור, אבל יש הבדל בין "מונית צהובה לקחה" (ואנחנו יודעים שהמונית לא פועלת על דעת עצמה) לבין "נלקח" שמרמזת על מישהו אחר שלקח.
"האיש שלי קם ונסע" נורא יפה, אבל לפני זה יש לנו את המונית שבה הוא רק נסע (ולא קם), אז אולי באמת "הגבר שלי" כמו שאמרת.
היי רונן –
אהבתי חלקים, ויש לי הערות:
1. "סללו את גן עדן/שמו מגרש חניה" זאת בהחלט אופציה. אני כתבתי "לקחו" כי יש בזה משהו יותר מכוון. מהצד "שלהם"
2. "בר לפנויים ופנויה" זה גֵג. זה מצחיק. למרות שזה נתפס מוזר באוזן. (והרי מישהו/י אומר/ה לשיר את זה לאוזניים השומעות…) כלומר, אני בתור מאזינה נעצרת ושואלת את עצמי מה המשמעות. למה יש רק פנוייה אחת? לדעתי זה קצת גונב פוקוס מהנושא העיקרי.
3. "ככה זה תמיד, הרי" – ה"הרי" לא טבעי לי פה.
4. פרות "מנוקדים" זה פרייזינג לא מוכר. אולי עדיף "מנוקרים"?
5. "נלקח"… ??? לא בטוח שזה הפיתרון.
סליחה שאני ככה מתפרצת עם הביקורת שלי…. אני מניחה שזו מטרת המיזם… 🙂
1. "לקחו" יותר מכוון אבל פחות מדויק למקור, וניסיתי להיות מדויק כלל האפשר כל עוד זה אפשרי מבחינה מוזיקלית. אם הולכים למקום פחות מדויק, הייתי דווקא הולך על "דרסו" או "הרסו".
2. זה אכן גאג, שמטרתו העיקרית היא ליצור חרוז מדויק יותר (חניה-פנויה) וגם לגעת במקור (אני תוהה אם swinging hot spot קשור לפרקטיקה של "סווינגינג" – דהיינו חילופי זוגות). גם אני לא הייתי בטוח בזה, והחלופות היותר "יומיומיות" שלי (שמשרות את החרוז) הם "ופאב עם בר מצויד" או "ומועדון הרזיה" המקורי. אני גם מחבב את רחבת הריקודים המגניבה שלך, רק חבל לי על אובדן החרוז השלם (שהיה במקור, lot-spot) לטובת "לא ממש חרוז".
3. "הרי" אכן טיפה גבוה יחסית למשלב, אבל נראה לי מדויק יותר לעובדה שבמקור היתה פה אמירה שמנוסחת כמעט כמו שאלה (don"t it always…). חלופה אחרת היא "ככה זה תמיד קורה" שהשתמשתי בו בגרסה הקודמת.
4. "מנוקרים" זה טוב (!) אבל זה יוצר שתי בעיות: ראשית, אני תוהה אם בשירה זה לא ייקלט כ"מנוכרים"; שנית, עניין הניקור אומר שצריך לעבור לציפורים ולא לדבורים בשורה הבאה, מה שדופק לי את המשקל.
5. לגבי "נלקח", ראי דיון עם לי למעלה.
הבנתי… אוקיי!
דווקא אהבתי את הפנויה, זה מרמז על מה שקורה בבית האחרון, וזה בעצם לב השיר!
ושירה, גם בתרגום שלך היו דברים מאוד יפים, נדמה לי שלא הגבתי לך.
יש בדברייך.
ולא, לא הגבת לי… 🙂 אבל את מוזמנת תמיד, כמובן.
כל הכבוד. ויפה מאד. וגם השיר החדש המוצע מאד יפה. לעניין התרגום: מישהו הציע לשירה את המונח "גובים" לגבי הדולר ורבע, ואני בעד. דבר שני: שאלה (ואינני בטוחה שאני צודקת בזה) אם צריך עוד מילה קטנה לשם המנגינה : סללו את גן עדן, שמו (שם?) מגרש חניה." או אולי "הקימו" מגרש חניה. חג שמח לכולם.
אומי,
אני לא כזה מומחה במוזיקה, אבל נדמה לי ש"שמו" עובד; אני סומך בדברים האלה על לי. בכל אופן, אם זה אכן יועבר לזמרת, היא תמיד יכולה לעשות שינויים קטנים לטקסט כדי שיהי יותר נוח לה.
"הקימו" כן מסתדר, אבל"שמו שם" מקשה על השירה. ועם ה"שמו" המקורי אין בעיה מבחינת השירה, אבל הקימו יותר יפה ונכון לשונית בעיניי.
אשמח לנסות ולתרגם את השיר המוצע. הגירסה הסופית יפה.
בטח לא אבל בהליכה היום חשבתי כך:
אתמול הגיעה
מונית צהובה גדולה
ובטריקת הדלת
את אישי בלעה
?
חג שמח. א.
אולי פשוט ניתו להחליף את ה"נלקח" שלך עם "נבלע" ?
הי אומי,
"נבלע" בעיני לא מעביר את העזיבה שלו, שהיא בעצם ביוזמתו. אני מעדיף את "הגבר שלי נסע" שאליו הגעתי עם לי למעלה. הרעיון השני (הראשון בעצם) שלך חמוד, אבל "ובטריקת הדלת" לא עובד עם המנגינה…
באופן כללי הגירסה הזאת יותר מושלמת, יותר מתאימה להלחין אותה .
אבל אהבתי את הקודמת במובן של "הגימגום" שלה, משהו כמו מחשבה, שהיא מסתבכת בתור עצמה.
אני מכירה את ההרגשה הזאת של חיטטו, וחיטטו, עיטם… ושברו עיטם, בחיפוש…
לי אסור להתקרב לשיר שלי, כי תמיד יש לי עוד משהו.
אין ספק שיש פה הברקות.
בטח בעוד תקופה תדע דברים שלא ידעת היום.
אהבתי את מה שאמרת על הגמגום.