מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
את הזמן שהעברתי לאחור וגללתי כמו תריס על עיניים;
את המצית עליו לחצתי בכוח ואז בבת אחת שיבער;
את הסדין המכסה את פני כשאני מדבר וחוסם את קולי;
את האורות המרצדים אדום-ירוק-כחול בכל קוביה במסך;
את כאב הראש ההוא, שג"ים מורסין הבטיח שממנו יצמח העתיד;
את כל הדברים שהבטחתי לעצמי לזכור
ולכתוב אותם כי פעם הם יהיו
מצוינים לסיפור או לתסריט, שכחתי
היי אני אוהבת את הטיול בתוך המוח שלך,
זה כל כך נכון איך אנחנו מנסים לינצור כל מיני שביבי זכרונות… שאולי פעם… נשתמש…
להתראות טובה
כן, זה בדיוק מה שזה – טיול לא-מודרך בנבכי המוח.
אהבתי. איך שאפשר לתפוס את הרגע, או לאבד אותו, על זה עומד הכל
אהבתי את הפרדוקס 🙂
(וזה בניגוד ל"את הכול אזכור"? :))
דווקא לא חשבתי על זה… השיר נכתב לפני הדיון שלנו על לאה גולדברג, וכמו שהיה די צפוי, נשכח על פיסת נייר באיזה פולדר זנוח. רק לפני כמה שבועות מצאתי אותו כשעשיתי סדר.
טיול מרשים במחשבה שלך, מאוד אהבתי.
אוהבת את השיר הזה.
דווקא את כאב הראש הזה אני מתקשה לשכוח….
מה שמעניין בשיר הזה הוא עד כמה אתה זוכר מה ששכחת…
כן, אני מניח שהרעיון הוא שעד שהשיר נגמר כבר שכחתי אותם (רגעים חולפים כמו בועיות סבון).