מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
והפעם, קטע פרוזה, קצת משונה, מלפני שנתיים בערך.
יהושפט על קו המים. אצבעות רגליו מתחפרות בחול. יפו נראית מרחוק כמו מצבור ענק של אורות. המוזיקה מהבארים על החוף נשמעת חלשה מאוד מכאן, והגלים הקטנים רודפים זה אחר זה על כפות הרגליים כמו סימיטרים של אור.
הוא אוהב ללכת לכאן בעיקר כשהוא לבד, כשמיקה עובדת או יוצאת עם החברות שלה. אז הוא עובר בין המלונות המאיימים, המזדקרים לאורך הטיילת כשהוא מביט עכשיו לאחור. תיירים כמעט לא מגיעים לארץ בשנתיים האחרונות. בשלט של שרתון תל אביב חסרות שתי אותיות אדומות.
יהושפט נכנס עוד קצת לתוך המים החמים. משפחות שישבו על החוף כל היום מתקפלות עכשיו, לוקחות את הכיסאות והצידניות ועולות מן החול. לא רחוק ממנו יושב זוג נאה, בחור ובחורה. הוא מלטף את ראשה המונח בחיקו. יהושפט מביט בהם ונזכר איך תמיד היה חש דקירה של קנאה למראה זוגות מאושרים. בכל מקום. וגם עכשיו, אחרי ארבע שנים של מיקה, הוא עדיין מרגיש את הדקירה הזו.
המים מגיעים עד לברכיו והוא מחזיק את המכנסיים הקצרים שלא יירטבו. מעט גווני אדום תלויים עדיין בשמיים, שרידי שקיעה. יהושפט הולך לים כדי לשפוך לתוכו את צערו, והים מסכים. הוא עומד בפיסוק, ממקד את עיניו בכוכב ראשון המתחיל לנצנץ במערב. הים בא, גל אחר גל, מעסה בעדינות את ברכיו, כמו בסוף של מערבון אמריקני ישן, כשהגיבור מגיע לחוף אחרי הכל, ושם הוא מבין איך שהחיים נשטפו ממנו והשאירו אותו תמיד לא מרוצה, לא מאושר. ואז, על רקע הכתוביות, הוא סוף סוף מבין שככה זה, ומקבל את גורלו העצוב, ואפילו מחייך. יהושפט מחפש נדני אקדחים ליד חגורתו, ולא מוצא.
לא רחוק ממנו משכשכים אב ובנו, או בתו, הוא לא יכול להיות בטוח. הם יושבים במים הרדודים וקוראים בהנאה כל פעם שמגיע גל. יהושפט מביט בהם בעניין זמן רב. הוא די בטוח שהוא לא רוצה ילדים, אבל המים החמים וקריאות השמחה קצת מרככים אותו. איכשהו נמנעת ממנו דקירת הכאב הקבועה שהוא חש בכל פעם שמופיע בפניו שוב אושרם הפשוט של אחרים.
מיקה, למשל. איכשהו היא קמה מהמיטה כל בוקר והולכת לעבודה, לבית החולים. לפעמים היא אפילו נשארת לילות. כשמיקה חוזרת מחייכת מהלילות האלה, יהושפט שונא אותה על יכולתה לחיות. כשהיא חוזרת מדוכאת וחסרת אנרגיה, הוא נתקף בחרדה עצומה, שכן אם מיקה איבדה את היכולת הזו, איך יוכל הוא להחזיר לה את החתיכה החסרה. הרי הוא כולו חתיכה חסרה גדולה, ורק בסרטים יכול הריק למלא את המלא, לתת את מה שאין בו עצמו.
הוא מביט בחשש מאחורי כתפו, מחפש את התיק שהותיר על החוף. תיק כחול כהה על חוף כהה. לבסוף הוא מוצא אותו, ונושם לרווחה: לא לקחו את התיק, ואת הארנק, ואת הנעליים. גל חמים מלטף אותו מתוך לב הים והוא שוב פונה מערבה, מביט באיים הקטנים שמול חוף תל-אביב. תמיד הוא צריך נקודת ציון, לדעת היכן אני נמצא. בעיר הנקודות האלו מצויות בכל מקום: שמות רחובות, מרפסות מעוגלות הממתינות לשיפוץ, בית המטה הכללי של "ההגנה" לשעבר. אבל בים כל זה הולך לאיבוד. אפשר לחיות שנים בתוך החמימות הקורצת שלו, בלי לדעת היכן צפון והיכן דרום, מה למעלה ומה למטה, מתי היום ומתי מחר.
מתי מיקה חוזרת.
הוא מתגעגע אליה בכל גופו הרחב, שוטף את פניו במים מלוחים. הים שואל והוא עונה. כן, אין קשר בין געגועיו לבין מיקה. איש מבוגר לבוש מכנס קצר עובר בריצה. יהושפט מתגעגע כי ככה זה. הוא עוצם עיניים ונזכר בשורה של שלמה ארצי, "אני אקדח טעון געגועים." המטאפורה הזו מוגזמת, הוא יודע, אבל ידיו נפרשות מאליהן, כמחבקות את הגלים הקרבים. הוא מקבל את הגעגועים באהבה, מוכן למוזיקה הנוסטלגית של סוף הסרט. אצבעותיו שוב מתחפרות בחול והוא נזכר שעליו למהר הביתה להאכיל את החתול.
הים נענה לו, מנסה עוד פעם אחת להזכיר שעליו לברוח, עכשיו ומייד, לשחות עד קפריסין בלי לעצור ולהמשיך הלאה, אל לב האוקינוס, אל המקום הכי עמוק. אבל הוא מושך בכתפיו ומסתובב. אינו יכול ללכת בלי מיקה, והיא הרי בחיפה, בבית החולים על הכרמל. הוא צועד באיטיות החוצה, אל קו המים, אל תיק בית-הספר המחכה לו.
בבית הוא מניח במערכת הסטריאו דיסק שמיקה קנתה. לצלילי הקונצ"רטו לכינור של מנדלסון הוא שופך לקערית קטנה פיסות אוכל יבש. אחר-כך יהופשט מתיישב בחדר ורואה טלוויזיה, וכשמיקה מתקשרת הוא אומר לה שהוא בסדר, והיא אומרת שהיא נורא מתגעגעת. ובראשו זורמים גלים מצד אחד של הקרקפת אל הצד השני, מתנפצים ליד האוזניים ברעש וחוזרים לתוך הים. לתוך הים.
אילו תיאורים יפים של תחושות אתה יוצר. קראתי בביוגרפיה שלך על "איפור". האם יש היכן לצפות בו? מסקרן אותי פשוט..
תודה על הקריאה והמחמאות… אני מתכוון להעלות בימים הקרובים שיר או קטע פרוזה כל יום כדי ליצור איזו תמונה כללית של הטקסטים שלי.
לגבי "איפור" (make-up), האמת היא שאני לא בטוח. הסרט הוקרן בזמנו במסגרת אירוע ב"מרתף 10" בחיפה, אבל אין לי מושג אם יוקרן מתישהו בעתיד או אם ה-DVD שלו הועבר לחנויות. אני אנסה לברר עם הבמאית.
הי תמר,
ביררתי עם הבמאית ולהלן חדשות טובות – ניתן לצפות בסרט און-ליין, בכתובת הבאה:
http://musicplustv.com/makeup
תהני!