הבלוג של anat
  • ענת רוסמן

ללא כותרת

  זוכרת-  מתוך תא הלבשה עם טפט פסים מקולף בפינות-  הצצתי עלייך בפעם הראשונה- ניסיון ראשון להיות אישה.   חזייה מידה אפס , צבע לבן, שני משולשים סטנדרטיים ללא תוספות כשלהן- לא גבינה לא פטריות זיתים שחורים או ירוקים- פשוט אין אופציה כזאת. לא כלול במחיר. אולי כשאגדל עוד טיפה, רק עוד טיפה חסרה, אם רק אוכל את היוגורט שאת ...

קרא עוד »

שיבה 2 (השיבה הקודמת סתם היתה ניסוי:))

שבתי. הייתי רחוק. רחוק מכאן. לא כאן. לא. בהחלט לא כאן.  תקופה. ארוכה אולי. אפשר לראות את זה ככה.     נישקתי פרות במזג אוויר אקזוטי.   לא ידעתי שיש אקזוטיקה בפרות.   לא ידעתי שיש אותי בתמונה כזאת וכמה שימחה זה יכול לעורר וכמה געיות זה יכול להוציא מגרוני ובכל זאת- כמה אני שמחה לחזור. עזבתי אהוב עזבתי אהבה עזבתי ...

קרא עוד »

מנסה עליכם עוד שיר:)

  הייתי רוצה לבוז ליכולת זו- היכולת לראות את הנולד היא איננה שייכת לי היא מקופלת כמו שקראתי בספר בחריצי אדם אחר לא בי. ובכל זאת, בחלומות אני רואה  חסרת גורל משחזרת מחושים טרום ווסתיים העתידים לבוא דורות לפניי. הייתי רוצה לבזוז יכולת זו אין בי חמלה בראותי את אימי נפסדת אל מול  החיים למולי. אינני ביתה ברגעים כאלו  לא ...

קרא עוד »

'אחותי'

את צולעת אלי כאורידיקה בשאול וזהו רק חדר נטול תמונות- עלינו לזכור זאת. לא עברה עלינו תופת האהבה ויקח עוד זמן עד שישאו את ראשינו מעל נהרות. כרותות לשון ושבעות ארוחות ליל שבת  נשרוט את האור  בפעם האחרונה לא לפני שנעמיד כיסא לשולחן בתנוחה ממתינה שיראו אבא ואמא שעוד לא מתנו מחוסר, ועודינו הולכות אחרי גב בציפייה משקרת שלכבוד האהבה ...

קרא עוד »

'מחוץ לאופיצי'

מחוץ ל"אופיצי גלרי" היו פסלים של בוטרו. נשים שמנות מנמיכות גברים שמנים מקרוב ומרחוק ואפילו סוס שמנמוך כמעט דרך לי על הרגל.       בזמן הזה ליקקתי ג"לטי ואתה מירקת את הוונוס בעיניים נפרדות.              גילויים של השמש הפשיטו גרביים מיושבי הספסל האיטלקי. אני הזעתי ת"נשמה דרך הרגליים אבל התעקשתי לסיים את ה"ריבת חלב" וה"תות" ולהצטער שלא לקחתי סתם וניל רגיל ...

קרא עוד »

מוקדש לפדרו

"כפרה". שמעתי קול עמוק ומוכר בין המוני החוזרים ארצה מהגולה הנגלית מעיני הגולים הזמניים בגולות עיניהם. אולי אני גולה אחת כזאת בעיניהם- מוצאת חן בעיניהם אולי נראית גלותית בעיניהם- איטלקית או דוברת ספרדית רק לא ישראלית. אולי אולי אולי…. "כפרה". זו אני. כן. בטוח. אני כפרה רק אני כפרה רק אני יכולה להיות כפרה זאת שהקול הזה קורא אי מזה ...

קרא עוד »

'ויוה לה חור'

הגעתי מה, לא תגיעי? נכנסתי דרך הדלת  מה, תכנסי דרך החלון? עומדת  (כולם ביחד) מה, תשתי תה? רגע אלך אחורה זאת אומרת שהתלבשתי ולפני זה התקלחתי ולפני זה פינקתי את עצמי בזוג תחתונים חדשים ארוזים באריזת קרטון צבעונית בשוק בצלאל. אלה הכי איכותיים. כותנה אוריגינל. ככה אין פצעים אין מזיעים ואין מטרידים. פשטות של התחלה- השמיים הם האוריגינל שלנו הם ...

קרא עוד »

דודה ענת

אתמול הייתי דודה.   זה קרה בשעות אחר הצהריים הנוטות לכיוון השקיעה. לא הפכתי להיות דודה כמו שהופכים חולצה אלא נהייתי כמו שילד נהיה פתאום בסוף המגלשה- הנה הוא עולה על הסולם המתפתל וגבו מתעגל וידיו מאגרפות את מוטות המתכת באינסטינקט של חתול וגרב אחד התמתן לו כמו שפל הים בנסיגה אל העקב והשני נשאר זקוף כמו ג"ירף וכל גופו ...

קרא עוד »

הצטלבות- סיפור קצר

היינו נפגשות בהצטלבות הזו של רחוב החלוץ וחווה לוצקי כדי ללכת ביחד לשחק גומי צמצום או משולש (אף פעם לא הרגיל) בגן הפלסטיק.  היום כבר אין שם שום דבר מפלסטיק, היום הכל מתכת מטאלי אפילו הספסלים והרגליים של הזקנים שיושבים עליהם. "כמה רחובות יש ברחובות"? כמה מדרכות יש ברחובות"? "תגידי, הבחורות רחבות ברחובות"? זוכרת את השאלות המעצבנות האלה שהורידו לנו ...

קרא עוד »

טיול שרשים

הייתי בפולין. חזרתי מפולין. הסתבר לי שהייתי בפולין עוד לפני שהייתי בפולין. נסעתי לטיול שרשים עם משפחתי המצומצמת- סבתי, בן דודי , אימי ושני אחיה. נסענו בעקבות מסלול חייה המוקדמים של סבתי מיכל. מיכל, שם רך כל כך, שם ישראלי כל כך , שעבר את גלגוליו והיגר לבד ללא מזוודה וללא הורים.שם של חברה מהגן שהייתה מחלקת סוכריות בהפסקה רק ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת רוסמן