הבלוג של anat בת 29 כותבת, מביימת , שותה קפה שחור עם שני גרגרי הל ומשתדלת לצפות בזריחות

היינו נפגשות בהצטלבות הזו של רחוב החלוץ וחווה לוצקי כדי ללכת ביחד לשחק גומי צמצום או משולש (אף פעם לא הרגיל) בגן הפלסטיק.  היום כבר אין שם שום דבר מפלסטיק, היום הכל מתכת מטאלי אפילו הספסלים והרגליים של הזקנים שיושבים עליהם. "כמה רחובות יש ברחובות"? כמה מדרכות יש ברחובות"? "תגידי, הבחורות רחבות ברחובות"? זוכרת את השאלות המעצבנות האלה שהורידו לנו ...

הייתי בפולין. חזרתי מפולין. הסתבר לי שהייתי בפולין עוד לפני שהייתי בפולין. נסעתי לטיול שרשים עם משפחתי המצומצמת- סבתי, בן דודי , אימי ושני אחיה. נסענו בעקבות מסלול חייה המוקדמים של סבתי מיכל. מיכל, שם רך כל כך, שם ישראלי כל כך , שעבר את גלגוליו והיגר לבד ללא מזוודה וללא הורים.שם של חברה מהגן שהייתה מחלקת סוכריות בהפסקה רק ...

תקלה טכנית. היא כמו ים. כמו מערבולת בים- כפות הרגליים היחפות מחליקות ומכווצות אצבעות להחזיק אגן מאוזן בין האבנים החלקות מתחת למים. על החוף לא רואים אותן, את האבנים. לא רואים עוד הרבה דברים. רואים איש ארטיקרטיב ואם לא רואים אז שומעים.  שומעים נשיקה. את זה גם אפשר או כמיהה של הלב לאחת כזו אבל לא שומעים חול מסתובב או  דג ...