ללא כותרת

 

זוכרת-

 מתוך תא הלבשה עם טפט פסים מקולף בפינות-

 הצצתי עלייך בפעם הראשונה-

ניסיון ראשון להיות אישה.

 

חזייה מידה אפס , צבע לבן, שני משולשים סטנדרטיים ללא תוספות כשלהן- לא גבינה לא פטריות זיתים שחורים או ירוקים- פשוט אין אופציה כזאת. לא כלול במחיר.

אולי כשאגדל עוד טיפה, רק עוד טיפה חסרה, אם רק אוכל את היוגורט שאת מבקשת , כמעט מתחננת על מפתן הפה שלך- זה יקרה- הגדילה. אולי. לא בטוח.  אין ביטחון בחיים. לפחות לא האלה.

 

זה מה שידעתי אז בפנים , מתוך החזייה, ברווח שבין פיטמה לפיטמה אבל לא היו לי לזה מילים.

 

לא הצלחתי לסגור אותה. להכניס אבזם אחד לשני-וכשהוילון קטע את הזיעה הזאת של הפחד מפני הגדילה והזקנה והמבוכה מפנייך ומכל העולם – צצתי – בלית ברירה כמו חדירה ראשונה- חסידה בעונת הנדידה – לבנת צוואר ונטולת כיסוי במקומות הנכונים.

החזייה קפצה לי לצוואר. לא הותירה בידי את זכות השליטה שיש לאישה. במיידיות של רגע הוסרה כמיהת נעלי העקב והלק האדום על הציפורניים.

לעולם לא יוחזקו שדיי והאשמה רק בי. רק בי. מוטוריקה פשוטה וידיי לא ארוכות מספיק. לא אכלתי יוגורט מספיק.

.

 

תאהבי אותי. כמה רציתי אז שתאהבי אותי ותרכני על כתפי לשמע ה"תקווה" שהתנגנה אצלי בראש מתוך רונדו השירים העצובים. אבל גופך ליפף עצמו סביבי כמו פועל צ"פליני בשחור לבן על סרט נע ללא בדיחות הדעת וביצעת את מלאכתך שהיא בעצם מלאכתי ורכסת אותי בכלא הימים העתידים.

 

עכשיו הזמן להתכוונן לבכי-

להזדקף כמו נמלה ולשדר פירור לוהט אל מחילה.

או

שמאליו ינטוש הוילון את מהותו וייהפך לקראתי לשמיכה ויכסה אותי לשינה מבורכת –

אחת כזו שלא מחליטים בה מתי קמים

 

אם קמים.

 

האדמה מתחדשת.

 זה לא סוד. אפילו שלפעמים זה כן זה לא.

חשוב לי לשמור ידיעות כאלה בתוך  כף יד מכווצת בתנוחה של אגרוף- מוכנה להימנע ממלחמה ובכל זאת נראית דרוכה על זירה מאורגנת.

 

ככה לימדתי את עצמי בלילות שבת לקראת זריחת יום ראשון לקראת חידוש האדמה השבועי שלווה בכאבי עמל  איסוף הכלים לחקלאית מתחילה.

כל פעם מחדש.

כל פעם הכדור מסתובב מההתחלה אפילו שהאדמה  מתנדנדת כל הזמן ובכל בוקר עם החביתה והחלון שנפתח, כל פעם מחדש משהו מסתובב ומעקם את הרגליים-

זה הכדור-

ברור.

אבל-

כל פעם מחדש. 

 

ואיך זה שהאמבטיה לא נשברת והוורדים נפתחים ומתאדמים והרוח לא מפרה את הצבע אלא רק מאפשרת לעין לראות את תנועת האידום על רקע שקוף.

האוויר מתמסגר ומקבל פינות ופתאום יש נגר עם ברכיים שהולך לקראתי והוא זה שמסביר לי על עץ ומהגוני וטפטופי דובדבן או בוק חלק.

 

יש רקמה. זה ברור.

לפעמים היא מתעקלת בסיבובי הגוף  ומזכירה שיש עיגולים שנמתחים לריבועים ואפילו להיפך. מזה אפשר לראות קווים ונקודות ומכאן לאין סוף ומכאן לאין אפשרויות  ומכאן לחלל ומכאן לשם ומכאן לכדור ומכאן שוב-

לנדנוד ולנפילה.