תקלה טכנית

תקלה טכנית. היא כמו ים. כמו מערבולת בים- כפות הרגליים היחפות מחליקות ומכווצות אצבעות להחזיק אגן מאוזן בין האבנים החלקות מתחת למים. על החוף לא רואים אותן, את האבנים. לא רואים עוד הרבה דברים. רואים איש ארטיקרטיב ואם לא רואים אז שומעים. 
שומעים נשיקה. את זה גם אפשר או כמיהה של הלב לאחת כזו אבל לא שומעים חול מסתובב או  דג במרדף או נסיגה של אלמוג לאחור. לא. את זה אפילו לא חושבים. אבל הם קורים. וישנה הפתעה בטביעה- על זאת אין חולקים.

גם על התקלה לא חושבים ועוד על טכניקת ההפתעה שלה לא חושבים ובעיקר כשהיא מצורפת כמו מכתב רשום להיותה "תקלה טכנית". את זה אפילו לא מתארים. היא מנטרלת את כל כוחות החיים. מאלצת אותנו לשבוק חיים בעודנו נושמים! בעודנו שותים קפה, מכורח ההרגל ממצמצים, מתלבשים, מאכילים ציפורים ומתיישבים אל מול מסך המחשב- אל הטיסה הגדולה שלנו לעולם הרחב המבטיח לשדר לנו גם מיחידות כוח של גלקסיות נוספות. הכסא שלנו נוח, ועוד איך נוח איך לא יהיה נוח. 12 שעות טיסה זה לא צחוק. הריפוד הוא ריפוד ומקום לנשימת הרגליים הנמתחות שלנו. וויסקי וכיסוי עיניים לעיתים , וכשהן נעצמות עוברת הדיילת- זאת היפה- ומחליקה יד לסדר לנו פלומת שיער שהתבלגנה. ככה. יום יום דקה דקה שניה שניה התקתוק הוא הרגל עד שהרגל מחליקה ולא באשמתה לא. נשאבת פנימה-
מערבולת-
תקלה.
אין תגובה.
אין מציל בים אפילו שיש ים ויש מציל ,איפשהו, אבל לא כאן ואין מי ואין מה ואין טייס אפילו שיש, איפשהו, אבל הוא לא כאן או שסתם לא בא לו להזיז את הישבן. נוח לו. נוח מאוד . גם לו יש כיסא גם הוא מרופד.
תקלה.
והדיילת מה? זאת שעשתה תנועות של כנפיים כשהסבירה מה עושים אם נתקלים בתקלולים. איפה היא עכשיו? עשתה לה כנפיים מה?
 תחושת הבדידות נוראה- איך נתנהל? המסך שחור, העכבר לא מגיב , אין אפילו אותיות סתמיות מקלות על מזג האוויר. הלב מתחיל לדפוק, הטביעה עצבנית , הגוף נשאב מטה וכל חוסר האונים מתבלט החוצה- זוהי השבלונה הכי שבלונית שלנו. אנחנו מטביעם חותם על הספה, הופכים לאבן. זאתי, כמו הים . אבל זוהי שארית הפליטה. אין ים. אין מים. אין מי שיציל. גם אם היינו בים ונתקלנו במערבולת על הספות הרבה יותר נוח ועוד עם מטקה וארטיק ומסטיק.

תקלה היא סוג של מוות. פרישה מן החיים. לפעמים. לא תמיד. תלוי איך לוקחים. תקלה היא גם אפשרות לראות את השמש קצת אחרת. בנאדם טובע רואה קרניים אחרות. זה הרגע האחרון שלו-
הרגע שלפני הסוף.