בננות - בלוגים / הדס מטס / ויוה איטליה – הבוקר שאחרי
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

ויוה איטליה – הבוקר שאחרי

בבוקר הראשון שלו שם, כשהתעורר במלון הפאר, במיטת הקינג סייז המהודרת, עוד לפני ארוחת הבוקר, האדמירל שלף באופן טבעי את בגד הים שלו מתיק המחשב, לבש אותו, ועליו את החלוק של המלון. הוא לא היה בטוח שזה הכי ספורטיבי בעולם, אבל בשעת בוקר כה מוקדמת הוא קיווה שלא יהיה איש בבריכה, וקצת היה לו קר. ברגע האחרון לפני שיצא הוא נזכר ששכח כובע ים. כיוון שבמלון פאר עסקינן, בוודאי יאסרו עליו את הכניסה בלי פרט חשוב זה, אמר לעצמו. הוא הביט כה וכה, ובתור מהנדס יצירתי התביית מבטו על כובע האמבטיה שבית המלון מספק לאורחיו לצד סבון, שמפו וקרם גוף. הוא שם אותו בכיס החלוק והלך לבריכה.
באמת היה מוקדם מאוד. כנראה כל האנשים העשירים עדיין ישנים. אמנם על פי השלט באנגלית הבריכה אמורה להיות פתוחה, אך מחסום מהודר היה מוצב בפתח, מה שאומר שהיא סגורה. אילו היה בסביבה הטבעית שלו הוא היה שולח רגל זריזה ועוד אחת ומתגבר על המחסום המטופש. אך בשל הידיעה המנומסת שהוא נמצא באירופה, במקום מהוגן, ולא בעיר הלוונטינית שגדל בה, הוא נעמד אצל המחסום בהכנעה.
"סניור!"
"האאאאלו!" הוא שמע קול גברי מכיוון השטח האסור.
האדמירל נשא את עיניו וראה עמדת מציל על שפת הבריכה ובתוכה בחור שחום כמותו מחייך אליו בשיניים לבנות ומחווה לו בידיו משהו.
האדמירל הצביע על החזה של עצמו ושאל בשפה שהוא מכיר: "אר יו טוקינג טו מי?"
"סי, סי", ענה לו הבחור, ועבר לאנגלית: "תעבור מלמעלה".
מה? האדמירל השתנק.
תעבור מלמעלה, כן, ככה, תרים את הרגל. הוא קיבל הנחיות, וביצע אותן, וזקף אגודל לעברו של המציל שיצא גבר גבר כמו אצלנו בנתניה.
הוא בחר לו כיסא נוח, הניח עליו את החלוק ומתח את זרועותיו. זאת הולכת להיות שחייה כדבעי. על השלט היה כתוב באופן ברור ומאויר שהשחייה אסורה בלי כובע ים, והאדמירל שיבח את עצמו על שבא מצויד. הוא חבש את כובע הניילון ואף הקפיד לכסות בו את האוזניים, שיהיה הדוק.
המים היו קרירים אך נעימים, מזמינים שחייה ספורטיבית שהפרס עליה הוא ארוחת בוקר עשירה. הוא בירך ברוך שלא עשני אישה ותקע אותי בבית עם הילדים, ופצח במשחה מרענן.
הוא עירב סגנונות, הקפיד על נשימה, והתמוגג מההתקדמות הגוף החלק שלו שמפלח את המים. באופן טבעי, עם כל בריכה שגימא הוא הרגיש שהמאמץ הנדרש גדל. בעיקר חש את העומס בכתפיים. מעניין, אמר לעצמו. אני כנראה עושה את זה ממש טוב ומשקיע המון האנרגיות אם זה כך. רק מה קורה עם העורף שלי שהוא כל כך כבד. הוא הפסיק מזמן לספור את הבריכות והתרכז בנשימות. וגם בתהייה מה קורה עם העורף ולמה, אה, נו, באמת, יימח שמו של הכובע הזה, טפי! שיחליט מה הוא – כובע או שקית. טוב, הוא כנראה החליט.

תגובה אחת

  1. טובה גרטנר

    הדס, נהדר, אני אוהבת את בחירת השמות
    והסוף הנון שרלנטי, הוא כניראה החליט…
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות להדס מטס