בננות - בלוגים / איתי רון / תמונה דבלינאית ספר חדש מאת: אנריקה וילה-מטאס
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

תמונה דבלינאית ספר חדש מאת: אנריקה וילה-מטאס

 

השבוע רואה אור בהוצאת רימונים ספר חדש בתרגומי. תמונה דבלינאית מאת אנריקה וילה-מטאס. ולמי שמאוד רוצה לדעת במה הוא עוסק, הנה התוכן בקיצור נמרץ:

מזה שנתיים שסמואל ריבה, גיבור הרומן שלפנינו, סגר את הוצאת הספרים שלו, רגע לפני שהגיעה לפשיטת רגל. הסיבות לקריסה הן היעדר כישורי שיווק והתעקשותו להוציא לאור אך ורק יצירות איכות משובחות תוך אי-נכונות להתפשר על רבי-מכר נחותים. באותן שנתיים הצליח גם להיגמל מן הטיפה המרה, התמכרות שפגעה בבריאותו והרסה את נישואיו. כעת, סגור בדירתו בברצלונה, הוא מנסה למלא את החלל שהותירה בו נטישת חיי העבודה והחברה כשהוא פוסע מן המחשב לחלון הגדול, ממנו הוא צופה בנעשה ברחוב למטה, או כדבריו "במה שקורה כשלא קורה כלום", ושוב למחשב; שגרה המופרת רק בביקוריו מדי יום רביעי בבית הוריו הקשישים, המאוכלס ברוחות רפאים של בני משפחה משכילים. למעשה, הוא עצמו הופך אט-אט לרוח רפאים.
 

סמואל ריבה רואה עצמו כאחרון המו"לים הספרותיים ומשוכנע שאנו מצויים בקצו של עידן, עידן גוטנברג, יום אחד בבדידות חדרו במלון בליון, לשם הוזמן לשאת דברים בנושא, עולה בידו "להגשים את אחד מחלומותיו הכמוסים, כשעוד עבד כמו"ל ולא היה לו זמן לכלום: לנסח תיאוריה כללית של הרומן", שעיקריה הם: "אינטר טקסטואליות; שימוש בלשון גבוהה כמעט שירית; מודעות לנוף מוסרי חָרֵב; עליונות קלה של הסגנון על-פני העלילה; מהות הכתיבה כשעון מתקתק".
בינו לבינו מבכה ריבה את תום תקופת הדפוס, הנדרסת תחת גלגלי העידן הדיגיטלי. בניסיון נואש להיחלץ מן הביצה, מחליט ריבה לערוך בחברת שלושה מידידיו הסופרים "לוויה לא רק לעולם מו"לות הספרות שחרב, אלא גם לעולם הסופרים האמיתיים והקוראים המוכשרים", שתיערך בדבלין בבלומסדיי (יומו של בלום המתקיים מדי שנה ב-16 ביוני) כמפורט בפרק השישי של יוליסס של ג'יימס ג'וייס.
  
"תמונה דבלינאית" הוא מעין רומן מטא-ספרותי, המציית לעקרונות התיאוריה שניסח גיבורו. רוצה לומר, הוא מרבה להתייחס, לאזכר ולהתכתב עם יצירות ספרות אחרות. הוא סובב סביב עצם היצירה הספרותית, עוסק בשקיעתה של הספרות המשובחת, ומנסה להתחקות אחר פאר יצירתו של ג'וייס: יוליסס. ריבוי הרימוזים לספרים אחרים עלול אמנם להרתיע, בעיקר ההקבלה הברורה "ליוליסס", אבל בסופו של דבר זהו מסע ספרותי יפהפה שכל ציטוט, כל ייחוס, משתבץ בו במלוא הטבעיות, מעצים ומעשיר את הקריאה.
 
הטריק הוא ההומור, יכולתו של המחבר לצחוק מעצמו, לא לקחת את מה שהוא כותב יותר מדי ברצינות. כמו למשל, הבחירה בתאריך הפולחן וההילולה הג'ויסיאני (בלומסדיי) כדי לקבור את הספרות, עלולה להיראות כפרדוקס. אלא שזהו בדיוק העניין כאן, פרודיה. וילה-מטאס הוא סופר המאמין בקורא שלו, אדם המבין את הספרות לא כייצור המוני של ספרים, אלא כקשר, כדיאלוג בין הכותב לקוראיו; לכן הוא לא מנסה להרשים אותם.
 
הודות להומור הופך המסע הזה מגוטנברג לגוגל, בשביל המוליך מג'ויס לבקט, דרך לורנס סטרן, וו.ב. ייטס, ז'וליאן גראק, פול אוסטר, חיימה חיל דה ביידמה, פטריק אובריאן, או בורחס, להנאה צרופה, טיול מענג שאינו מחייב לבלות כל החיים בספרייה; האזכורים והציטוטים ארוגים בטקסט באופן מהודק ואינם מהווים מכשול למי שלא קרא את היצירות הללו, אלא להיפך, מעשירים את הקריאה. הרי בסופו של דבר, הגיבור הוא מו"ל הלהוט אחר הספרות.
 
"תמונה דבלינאית" הוא, אפוא, הזמנה למסע בנבכי הספרות והחיים. טקס הלוויה שעורך הגיבור, המהווה את החוט המקשר בסיפור איננו טקס אפוקליפטי, אלא דווקא חגיגה, התחלה. מאחוריו נרקם סיפור על קללת ההזדקנות וההזדמנות להיוולד מחדש. קורא רגיש יצליח לאתר ללא קושי את חוש ההומור, את העצב, את הפנטזיה, את המוזיקה שזורֶה ווילה-מטאס בין דפיו.
 
וזהו השיר המעניק לספר כולו את שמו:

תמונה דבלינאית
Dublinesque
פיליפ לרקין
Philip Larkin

בְּסִמְטָאוֹת שֶׁל חֲזִיתוֹת מְסֻתָּתוֹת
כְּשֶׁאוֹר הַפְּלִיז
וְעַרְפִלֵּי הָעֶרֶב
מַעֲלִים אוֹרוֹת בַּחֲנֻיּוֹת
עַל מְסִלּוֹת סוּסִים וְסִפְרֵי תְּפִלָּה,
עוֹבֶרֶת לְוָיָה.
 
הַכִּרְכָּרָה נוֹסַעַת לְפָנִים,
אַךְ אַחֲרֶיהָ בָּא
גְּדוּד יַצְאָנִיּוֹת
בְּכוֹבָעִים פִּרְחוֹנִיִּים רְחָבִים,
שַׁרְווּלִים תְּפוּחִים,
וּשְׂמָלוֹת אֲרֻכּוֹת.
 
יֵשׁ תְּחוּשָׁה שֶׁל יְדִידוּת אַמִּיצָה,
כְּמוֹ חָלְקוּ כָּבוֹד
לְמִישֶׁהִי שֶׁאָהֲבוּ מְאוֹד;
אֲחָדוֹת יוֹצְאוֹת בְּצַעֲדֵי מָחוֹל,
חֲצָאִיּוֹת אֲחֻזּוֹת בְּיָד מְאֻמֶּנֶת
(מִישֶׁהִי אֶת הַקֶּצֶב מְסַמֶּנֶת),
 
וְגַם שֶׁל עֶצֶב רַב.
בְּהִסְתַּלְּקָן עוֹלֶה
קוֹל זֶמֶר שָׁר בְּלִי דֹּפִי
עַל קִיטִי אוֹ עַל קֶטִי,
כְּמוֹ אֵי-אָז הַשֵּׁם בִּטֵּא
אֶת כָּל הָרֹךְ אֶת כָּל הַיֹּפִי.
 
Down stucco sidestreets,
Where light is pewter
And afternoon mist
Brings lights on in shops
Above race-guides and rosaries,
A funeral passes.
 
The hearse is ahead,
But after there follows
A troop of streetwalkers
In wide flowered hats,
Leg-of-mutton sleeves,
And ankle-length dresses.
 
There is an air of great friendliness,
As if they were honouring
One they were fond of;
Some caper a few steps,
Skirts held skilfully
(Someone claps time),
 
And of great sadness also.
As they wend away
A voice is heard singing
Of Kitty, or Katy,
As if the name meant once
All love, all beauty.
 

 

2 תגובות

  1. תחיית הספרות היפה דרך יצירת ספרות שהיא כבבואה ועוד מתוארת באופן כה מפתה – ארכוש ואקרא. באיזו הוצאה? ומזל טוב איתי.

  2. גבריאלה אלישע

    מזל טוב!
    נשמע מרתק ומושך את הלב
    אחפש את הספר…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון