בננות - בלוגים / חני שטרנברג / הזמנה לטקס הלווייה – סיפור חדש לכבוד שבוע הספר
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

הזמנה לטקס הלווייה – סיפור חדש לכבוד שבוע הספר

 

זה כבר זמן מה שאני חושבת שהגיע הזמן לגנוז את הקונספט. את קונספט ספר השירה הכוונה, כלומר השירה הארוזה בספר. יכול מאוד להיות שהגיע הזמן לערוך לו טקס הלווייה. זאת תוכל להיות הלווייה רבת משתתפים. ישתתפו בה בראש וראשונה המשוררים. הם יהיו נושאי הארונות כלומר הספרים, ויילכו בשורה ארוכה וקודרת עם כל הספרים שלהם, שהם לא הצליחו למכור אחרי שמימנו בעצמם את הוצאתם לאור. בחשבון תמיד הייתי גרועה, אבל אפשר להבין שמדובר בסכומים לא קטנים. מכאן שמדובר בארונות יקרים, אלא שיש כאן בכל זאת איזשהו מימד חסכוני, כי הארונות עצמם הם גם הנפטרים. להלווייה יוזמנו כמובן גם בני המשפחה של המשוררים. אלה שסובלים שוב ושוב מהיעלמויותיהם החוזרות ונשנות לצורך בניית הארונות, כי אלה לא ארונות שפשוט לבנות. אלה ארונות שעשויים ממילים, ולא פשוט לבנות ארונות ממילים. זאת עבודה שמצריכה זמן, כי המילים הראשונות הן לא תמיד האחרונות. צריך לחזור ולקרוא ולתקן ולהשמיט ולהוסיף, ואלה דברים שלוקחים את הזמן שלהם. אחר כך צריך לחכות כדי לראות אם המילים מחזיקות מעמד, ואם כן האם אפשר לבנות מהן מדפים, כי הארונות עשויים מדפים מדפים. הטקס עצמו לא אמור להיות בעייתי. המשוררים בעצמם יאמרו את הקדיש תוך כדי הורדת הארונות לבורות שבאדמה. את הבורות יוכלו לכרות בני המשפחה. לפחות בני המשפחה שלי, נראה לי, יעשו את זה די בשמחה.  הבעייה היחידה היא שהמילים של הקדיש יהיו בתוך הארונות, ויש משוררים שלא זוכרים בעל פה את כל המילים שכתבו, אבל בעצם זאת לא בעייה, כי המשוררים יכתבו ברצון מילים חדשות למדפים חדשים, שאפשר יהייה ליצור מהם ארונות חדשים. בעניין הזה באמת לא צריך לדאוג, ומכאן שגם לא צריך לדאוג שמא לא יתקיימו טקסי הלווייה נוספים. יתקיימו גם יתקיימו. כל טקס יתקיים במועדו. מה שנותר עכשיו, בעצם, זה רק לבחור את בית הקברות. 

                                           ***

ההשראה לסיפור בפוסט הקודם כאן: 
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=20701&blogID=251

 

13 תגובות

  1. מבעד למילים הציניות שלך מסתתר כאב גדול
    עצוב

    • חני שטרנברג

      תודה חנה.
      להגיד לך את האמת? התגלגלתי מצחוק כשכתבתי את הסיפור הזה, אותי באופן אישי הוא הצחיק מאוד, אבל אין ספק שהוא מתאר מציאות עצובה שכולנו חלק ממנה רק שחלקנו ואולי רובנו מעדיפים לעצום את העיניים ולא לראות, וזה, לדעתי, מה שעצוב.

      • ומה יהיה רק בעלי ההון המרפקים והקשרים
        יצליחו ? כל שבוע ספר זה מתעורר מחדש ביתר שאת
        מרגיז
        אולי באמת צריך לעבור לשירת אינטרנט אתרים אנינים לשירה יפרסמו לצד כתבי עת לא וירטואלים ,ועיקר הקול ישמע בהקראות מופעים ובאתרים אלה ויש כמה מאוד טובים
        לדעתי המהפכה כבר החלה

        • חני שטרנברג

          כן, חנה, זאת המציאות העצובה. המסחריות, המרפקנות, הכוחניות הן השולטות בתחום הספרות. רק עיוור לא יראה זאת. האם האינטרנט הוא הפיתרון? ייתכן שבאופן חלקי, אבל אין חוויית הקריאה בספר כקריאת שיר בודד באינטרנט, ואפילו לא מקבץ של שירים. שירה היא מדיום אינטימי, ואין כמו קריאת ספר שירה טוב. אל ספר שירה טוב אפשר גם לחזור כמו אל חבר טוב, והמחשב, עם כל הכבוד לו הוא קר, ואין חשק לחזור אליו. זאת לא אותה חווייה, ובכל מקרה הסיפור שלי מדבר על קבורת קונספט ספר השירה, והנה גם את מדברת על זה. על זה העצב.

          • חני שטרנברג

            בנוגע להקראות ומופעים שלא התייחסתי, אז לא כל המשוררים הם שחקנים וחיות במה שאוהבים להופיע – האם זה אמור לגזור על שירתם כלייה? והאם לכל המופעים האלה לא מוזמנים שוב ושוב אותם אנשים ונוצר שוב
            מעגל סגור כוחני ומרפקני? לצערי הרב זאת ההתרשמות שלי. לא המופעים יגאלו את השירה, להיפך. לפי התרשמותי הם הופכים אותה לנרקיסיסטית ומרוצה מעצמה, ואליי שירה כזאת לא מדברת.

  2. טובה גרטנר

    חני היקרה
    את שמעת על תחיית המתים, מסימה איתך עם הכל, יש אותה בעיה עם דיסקים במוזיקה.
    אבל העיקר תחיית המתים
    להתראות טובה

    • חני שטרנברג

      ואללה טובה, על זה לא חשבתי בהקשר הזה, אולי מפני שאף פעם לא זכיתי לראות מת חוזר לחיים חוץ מאשר בדמיון, אבל גם הדמיון חשוב, אז אפשר לפחות לדמיין…:)

  3. נהדר! מצחיק ועצוב בו זמנית. אני בדיוק מתכננת להוציא ספר, אז נראה לי שזה הזמן לתכנן הלוויה. השירה תהפוך להלוויה בלתי פוסקת וזה כל כך מפרה! אין דבר המפרה יותר ממוות.
    הסיפור שלך נהדר, רק יש לי תיקון קטן ואל תכעסי עלי. לדעתי השירה לא עשויה ממילים. לפחות בהרגשתי המילים הן רק אמצעי להעביר אותה הלאה. הן הגוף, לא הנשמה. ומהי הנשמה? ממה באמת עשויה שירה? א י ן ל י מ ו ש ג.

    • חני שטרנברג

      תודה, שרה. כמה את צודקת. זה בדיוק מה שהרגשתי בעקבות כתיבת הסיפור הזה – כמה המוות מפרה. במוות טמונים החיים –
      זאת התגלית שהסיפור הזה גילה לי. וכמובן שאת צודקת שהמילים הן הגוף שעליו
      מתלבשת הרוח, בעצם כמו אצל הבנאדם. אל תשכחי להודיע מתיי ההלווייה אצלך, וגם
      אני אספר לך מתיי ההלווייה הבאה אצלי :)

  4. קונספט מרתק שרשרת הלוויות. אבל ככה גם בחיים לא רק בספרות ובשירה, לא? חלק מהנוע תנוע…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג