בננות - בלוגים / / התור: 10:25
רן יגיל

התור: 10:25

 

 
10.25


אריה סביר כושל ברגליו בינות לאנשים ממעקה הגג בחזרה אל פתח הדלת שנפרצה. הוא יורד קומה אחת, לקומה החמישית, ונכנס אל אחד מן המשרדים העשֵׁנים. הוא מחפש טלפון ומשתעל. העיניים שלו מאדימות. הוא ממש יכול להרגיש את הצריבה הנוראה בכל גלגל העין ואת החום הנורא. הוא תר אחר מכשיר טלפון בעיניו, בקושי רואה משהו. משתעל. מוצא אחד על שולחן עץ מהודר. שאלה של זמן, חושב סביר, עד שהאש תטפס לכאן ותאכל גם את השולחן הזה. הוא חש באפו ריח בשר חרוך. "אני לא יכול לעמוד בתור," הוא אומר לעצמו, "אני לא יכול לעמוד בתור."

הוא מרים את השפופרת. לרגע הוא חושב, ואז מחייג. הוא מצלצל למכבי אש, עונים לו בקול סמכותי: "בסדר, יודעים, כבר מטפלים." כאיש הג"א כמו אביו הוא מנסה להתקשר עם מפקדתו, הוא אינו מצליח. לא עונים שם. "אני לא יכול לעמוד בתור, אני פשוט לא יכול לעמוד בתור." הוא ממלמל בינו לבין עצמו.

בסדיר, שירת בחיל אוויר. המספר של המפקדה נתקע לו בראש. הוא מחייג ומבקש את מְפַקֵּד הַחַיִל.
"בּהוּל!" הוא צועק אל תוך השפופרת, "זה בּהוּל!"

מעבירים אותו לאן שהוא. הוא מסתכל על חוט הטלפון השחור ביודעו כי בעוד כמה דקות יימס החוט ויהפוך לאפר. הוא מודד את אורכו בעיניו ורץ צולע, רגלו מדממת, אל עבר החלון. הלהבות לוחכות כבר את הקומה הרביעית ומתפשטות. הוא מדדה בחזרה. מריח את חמיצות הדם מרגלו.

"הלו?" הוא קורא לתוך השפופרת, "הלו?"
"כן, מי מדבר?"
"סביר מחברת 'הסנה', מי שם?"
"עזר ויצמן."
"האם זה ודאִי שזה עזר ויצמן?"
"כן, דַּבֵּר."
"בניין פינתי בשדרות רוטשילד נחלת בנימין בוער. הוא אפוף עשן. האנשים בפנים לכודים. אני בתוכם. רובם בקומות הגבוהות וחלקם על הגג. כולם אחוזי היסטריה. עזר, שלח הליקופטרים."
"בסדר, סביר. אני שולח."

הטלפון מתנתק. סביר מציץ בשעונו – 10.32. הוא יוצא מהמשרד וכושל בחדר המדרגות. הפצע לאורך רגלו שורף לו נורא. הוא מטפס לקומת הגג, כשהוא נצמד אל הקיר, כושל בשנית באמצע גרם המעלות ונעזר בידיו כדי לטפס את המדרגות הנותרות.

התור: 10:20

 

 

2 תגובות

  1. בכל חברה צריך שיהיו אנשים שינצחו את התור או את שיטת התור
    נחשונים כאלה
    יש לו לב זהב לגבור שלך רני

    • לחנה היקרה, הוא אכן גיבור, פרוטגוניסט טוב ולא נרפֶּה. אנושי, אך לא נעבּעך אנטי-גיבור, לזה כיוונתי. בדיוק. צריך לאסוף את כל ההערות החכמות שלך בדרך, לצַבֵּר אותן אחת לאחת, וזה יהא מאמר מחכים על ניתוח סיפור. תודה-תודה לך ויום נפלא. אתקשר. רני.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל