מספרים שיש כאן חוק חינוך חובה

מספרים שיש כאן חוק חינוך חובה. אז למה שילמתי 650 שקל על ספרי לימוד?

הנה השורה התחתונה, אחר כך יבוא הסיפור: נכנסתי לחנות ספרים ברחוב בוגרשוב והייתי אמור להשאיר שם למעלה מעשרה אחוזים מן המשכורת החודשית שלי בעבור קניית ספרים לבתי, אושרת, העולה לכיתה ב'. למזלי, אמי התערבה וקנתה את הספרים לילדה במתנה. יש לי עוד שני ילדים – אחד בגן והאחר עולה לכיתה א' בחינוך המיוחד, ואף להם יש לדאוג. האמת, לא הייתי קונה את הספרים. מה כבר יעשו לי. אבל דאגתי לאושרת, איך יקבלו את זה בכיתה. ודאי ילעגו לה. אורי, בני הקטן (4 וחצי), כבר הצהיר בפניי לא פעם: "אז אתה בעצם עני, אבא, לא?".

   עובדה פשוטה שהיא עבודה בעיניים: במדינה שלנו יש חוק חינוך חובה והלימודים הם חינם. קדחת! זה רק מתחיל בספרים ונגמר בחוגים נלווים, וטיולים, וכספי ועד כזה או אחר, ובתרומה למסיבות, ומה לא. הנה, אפילו בחוזר ששלח לי בית הספר יש משפט מקומם מעין זה: "ייתכן שיהיה צורך לרכוש ספרים נוספים במשך השנה לפי הודעה מראש של הצוות החינוכי". ועד שהצוות החינוכי יחליט להוסיף לכם עוד כמה הוצאות, "מקראה" תעלה לכם 45 שקל, "כתיב לכל עט": 35 שקל, "מה מסתתר בסיפור ועוד" (רק חלק א'): 40 שקל, כל חוברות "אשכולית": 54 שקל. על התורה תוציאו כמאה שקל ובחשבון תשקיעו כמאתיים. במולדת נצא בזול – רק 50 שקל, וגם במדעים אותו הדבר. תוסיפו לזה קצת ציוד אישי ואתם ב-650 שקל.

   למה? איזו הצדקה יש לזה? מה, אני לא איש משכיל? אמי איננה משכילה? לא היא ולא אני השקענו סכומים כאלה בספרי לימוד. אמי עוד זוכרת איך היו חותכים את המחברת לשני חלקים כדי לחסוך. מישהו כאן גוזר קופון יפה מאוד בחסות משרד החינוך. אנחנו ההורים, הפראיירים, נאלצים לקנות ספרים שלא ישכילו יותר או פחות את ילדינו מדי שנה, כי בתוכנית הלימוד הממלכתית שנקבעה לומדים רק, אך ורק, מתוך החוברות והספרים הללו.

   בחוזר לקניית הספרים ששלח לי בית הספר נכתב גם: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון). הלו, זה גם אנחנו, העבר, ההורים והסבים והסבתות. אולי יפסיקו במערכת החינוך למצוץ מאיתנו כספים מיותרים, אולי יכבדו גם אותנו קצת, או שמא גם על הציטוט מיגאל אלון המנוח עליי לשלם למערכת החינוך עשרה שקלים טבין ותקילין.