רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
קצת נוסטלגיה. לפני שמיכל הציעה את הפינה "שיר עם הארה", שבה אני נותן אינטרפרטציה סוציו-ספרותית לשירה או לפזמונאות, הייתה לי ב"מעריב" פינה צנועה בשם "שיר והערה" במשך כמה שנים, שבה נתתי קומנטציה על שיר מדי שבוע. אני מביא אותה כעת כאן ברצף. לא נגענו. רן יגיל.
שיר נפלא ,רני, כואב כמו בוקס בבטן
והערתך מאירה ותורמת ,אף שהרגע המחולל יכול להיות אונס מחלה פתאומית ועוד כל חוויה שמחללת את קדושת הגוף והופכת אותו לשבר כלי תרתי משמע
תודה שהבאת ,הפינה קסומה
תודה שאתה כאן
חנה, תודה לך על התגובה היפה ועל הניתוח. כהרגלך, היטבת לכתוב על השיר. אנא קִראי גם את התגובה שלי לגיורא פישר. רני.
שלום רני
גם את השיר הזה אני זוכר מפינתך של אז. ביחוד מפני שחלקתי כבר אז על קריאתך.
דעתי כדעת חנה. אין מדובר כאן באבדן בתולים כתוצאה מיחסי מין שנעשו בהסכמה ,אלא באונס. לא רק השם "מחולל" לוקח אותנו לשם אלא גם המצב הנפשי האופייני לאונס שבו הנפש "מתנתקת" מהגוף כדי להגן על עצמה.
גיורא
גיורא, תודה על הקריאה ועל התגובה. זו כמובן אינטרפרטציה אפשרית בהחלט. אני ניסיתי להתרחק קצת מהפירוש האקסטרימי הזה, שנראה לי פשוט מדי ומתבקש. הרי גם יחסי מין בהסכמה יכולים לעורר בלב המקיימת או המקיים אותם הרהורי חרטה קשים המלווים בכאב, מכל מיני סיבות.
רק שתהיה לה הסבלנות בסצינת השירה הישראלית שהיא גם מודרת וגם 'תפוסה' ע"י כל מיני חשובים בעיני עצמם
אף אני סבור שהיא משוררת מצוינת. קראתי שירים נוספים שלה אחרי הספר הזה שפורסמו פה ושם בבימות ספרותיות ("מטען", של יוסי גרנובסקי, למשל), והם היו טובים ומרגשים. תודה על התגובה. רני.
לולא השורה האחרונה
הייתי נוטה ואף נטיתי לפרשנותם של גיורא וחנה
אבל השורה האחרונה מעוררת מחשבה על קשר ממושך עם גבר של אישה שקודם גופה היה רק שלה.
לו נאנסה היתה שורה אחרונה אחרת…
מעניין שלרגע חשבתי נו טוב את השיר הזה לא צריך להסביר לי, הבנתי,ברור,קשה. והנה הפרשנות שלך הסיטה את המבט לתחושה רחבה יותר של אישה מול הגבר הבועל אותה,ז"א בעלה…
מירי, אני נוטה להסכים איתך. אולי זה לא בעל, אולי חבר. אני נוטה לחשוב שדווקא מדובר באנשים (זוג) צעירים חסרי ניסיון (יש רמז ברור לכך שהיא בתולה), שאצלה ההחלטה ללכת עם יחסי המין עד הסוף לא הבשילה. מכאן החרטה. אך מובן שאפשר לצערנו ללכת גם עם האינטרפרטציה האלימה והנוראה עוד יותר. רני.
זה באמת שיר עוצמתי.
מסכים איתך. רני
רבותי,
לאחר כל הפרשנויות עלי להסב את תשומת הלב לעובדה "קטנה" אחת: למרות החדירוּת מכל עבר (ולא אחרוז) הנפש נשארת טמונה בהגנתה על עצמה!
זה נכון מאוד וזה מופיע בשורה שש-שבע בשיר לפני התיאור הזוועתי. רני.
לגיורא לשם
כבר כתבתי את זה. קרא את תגובתי מאתמול.
לגיורא פ.
אכן, כן.
לא ראיתי היטב את תגובתך מחמת קריאה מהירה. עם זאת, אני מעדיף את תיאור הנפש ה"טמונה" על "הנפש המתנתקת".
לגיורא לשם
לא בכדי השתמשתי ב"מתנתקת מהגוף" מאחר ומה שמתואר בשיר הוא מצב של דיסוציאציה האופייני למקרים של טראומה.
הנה מתוך הערך "אונס" בויקיפדיה:
השפעת האונס על הקורבן
לאונס השלכות קשות על הבריאות הנפשית של הקורבנות. קורבנות אונס מדווחים על חרדות, סיוטים, דיכאון ותחושות של זיהום והשפלה, הנמשכים לאורך זמן (ראו גם הפרעת דחק פוסט טראומתית).
קורבנות אונס, תקיפה מינית והתעללות מינית נזקקים בדרך כלל לעזרה נפשית מסוג כלשהו. לעתים קרובות אדם שעבר אונס או התעללות מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם אירוע ההתעללות אירע בילדות. בין ההשלכות האפשריות ישנם דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף),
לגיורא פ.
הא, אני דינוזאור פרה-פרוידיאני ונון-פסיכולוגי.
לעניות דעתי, השיר מעניין יותר כאשר לא מדובר באונס. גם פרשנותו של רני, המקובלת עלי, מתארת רגע יפול יותר מכונן מאונס.
לגיורא פ.
המשפט המסיים צ"ל "ארע יותר מכונן מאונס."
לגיורא פ.
דייקנות הקלידה שלי נהפכה למגעילה!
המשפט המסיים צ"ל: "רגע יותר מכונן מאונס."
רני,השיר הנפלא של מיכל גינדין,מזכיר לי
את "בובה ממוכנת" של דליה רביקוביץ
במיוחד בקטע של חילול הגוף הנשי.
שיר נוגע ללב אני עברתי גם אונס קבוצתי
ולפני זה התעללות על ידי אבא ואבא שלא
אני מרגישה כאילו השיר הוא עלי
ציון 10 ☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆