רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
.png)
קצת נוסטלגיה. לפני שמיכל הציעה את הפינה "שיר עם הארה", שבה אני נותן אינטרפרטציה סוציו-ספרותית לשירה או לפזמונאות, הייתה לי ב"מעריב" פינה צנועה בשם "שיר והערה" במשך כמה שנים, שבה נתתי קומנטציה על שיר מדי שבוע. אני מביא אותה כעת כאן ברצף. לא נגענו. רן יגיל.
נעים להיזכר בגיליון הזה, עם התנשמת המרשימה של שוש קורמוש על העטיפה, ומה שעוד עולה במחשבה ורלבנטי לימים אלה על דרך האבל – תרגומיו היפים של אשר גל לשירי סוצקבר.
אשר למונותיאיזם וכו', יוצגו שם דיעות די נוגדות בעניין גם בשירים וגם במאמרים – חביבה פדיה מזה וחגי דגן מזה.
וגם שני השירים "סימפטומטיים" לחלון הזה ושברו, כפי שהיטבת לתאר.
אמיר, תודה על התגובה. אכן זכורה לי החוברת הזו כחוברת מעולה. וסוצקעווער – מה יש כאן לדבר, משורר ענק וחבל על דאבדין. גם סלינג'ר וגם הוא בתכיפות כזאת – זה באמת קצת יותר מדי. רני.
טובים לי פרושיך להתרכז בשירים.תודה!
מירי, תודה לך. באיזו תמצית יפה ניסחת זאת. רני
אהבתי את השיר של אשר רייך וכתבת עליו יפה וברגישות, רני. נראה לי שגם אתה אהבת…
מרגש וממקד בשיר לטעמי הביטוי
"עיניה הרכות" שמזכיר כמובן את לאה אימנו. הפירוש הקלאסי הוא ש'עיניה רכות' מרוב בכי, אך הוא לא היחיד ויש גם פירוש המייחס להן 'דווקא' יופי (למרות שהמקרא מדגיש את יופיה של אחותה רחל ולכאורה מעמיד אותה בצלה של זו). בשיר של רייך, אמו מתקשרת באסוציאציה לאם האומה – לאה. 'בכי הבצל' (שגם הוא מצדו טעון אצל רייך) מתקשר לבכי של לאה, כך שהכל 'נסגר' יפה מאוד. וכמובן ש'עיניה רכות' הוא בעל משמעות נוספת, מטונימיה
שבאה לתת ביטוי לרכותה של האם (העיניים כראי הנפש).
תלמה, יפה מאוד הניתוח שלך באשר לעיני לאה הרכות המקבלות משמע חדש. זה באמת שיר אהוב של אשר רייך, משורר שבא מהקשר דתי, חרדי מאוד במקורו, הייתי אומר – נולד הרי במאה שערים בבתי אונגרין. תודה לך, רני.