תמי כץ לוריא רקדנית , מורה ויוצרת במחול, כותבת ומפרסמת שירה

  מוקדש לאתי- כתבתי את זה בבת אחת ביום חמישי, לאחר שנודע לי על מותה של מכרה מהתקפת לב, צעירה בגופה וברוחה, מלאת חיים ותלתלים משגעים, בת שישים הייתה, יהי זכרה ברוך איך מוות של מישהו מטיל בך ספק ביכולת ובעמידות שלך בכוח שלך להאחז בדברים הללו שהם מובנים מאליהם כרגע למשל זה שאתה יכול להתעלם מהתקתוק שלא פוסק שועט ...

זמן הוא תמונות צרובות   הוא פצע שנפתח כל פעם   הוא המילה שלי שצפה בתוך הרִיק   הוא התקתוק   הוא התקתוק הקצוב הממכר   שאומר שצריך   שצריך כי אחר כך יעבור   יעבור ואפסיד   לכן יש למהר   הוא הקצוב לי לגדול   ועוד קצת לגדול   כמו עליסה אני משחקת   בנדמה לי   נכשלת ...

  מאמר שלי , על מצב המחול עכשיו בישראל, שהתפרסם באתר של אלי אשד, ויופיע בקרוב בכתב העת "עכשיו" http://www.notes.co.il/eshed/55945.asp  

  על דף מסמורטט אני כותבת אותיות, על רשימת קניות (קוטג', לחם, בצל, תבנית ביצים) מאחור על הלו"ז של סטודיו פיור (שם אני קורעת את הגוף, משלמת במילים), על חשבונית מס מקסטרו, שלושים אחוז הנחה בסוף העונה, דולה קצוות, בוצעת  חלומות על דפים צבעוניים, בשולי  עמודי עיתון, כתבות על סֶלֶבְּס,  שחיתויות, מתכוני שישי (סושי אלף  האיים, טשועלנט צמחוני, עוף גורמה  במרינדת ...

        הנה זה רגע מושלם הנה אני יושבת בשמש ושותה. ונעים. לא חם מידי, ולא קר, עוד מעט תחילת  אפריל. גם המוסיקה משכרת אותי, משחררת אותי (אני כבר יודעת מתי  להחזיק, מתי לעזוב). אני יושבת הכי  קרוב ללהקה. לבדי. הג'אז לוקח אותי למקומות אחרים (מה נורא שאני צפה  במופלאות היופי רק לפעמים?). אין לי  גוף, והגוף שלי מאושר. ...

  היום ב YNET: נשים כותבות שירה רטוריקת הצדק של יודית שחר, רטוריקת האהבה של דפנה שחורי והחושניות המופשטת של תמי כץ לוריא. דורון קורן קורא לכם לצאת קצת מהפרוזה ולפנות זמן נפשי לספרי שירה P{margin:0;} UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;} OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;} H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;} P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != ...

      שיר מתוך הספר הקודם שלי, שאף הולחן על ידי יסמין אבן:   השממון נרצח בכל רגע שאני מחבקת את עצמי אני עדיין חצי מתה, עם הפנים לים הזמן אינו תם לעולם, הכלא שלי הוא מה שאני מתירה לעצמי, ומה שלא מתוך "שהות" הוצאת גוונים 2001      

          שיר מתוך הספר החדש,  וגם ביקורת של מנחם בן שהופיעה אתמול "במעריב" לִפְעָמִים יֵשׁ רַעַד הָעוֹבֵר בִּמְהִירוּת הָאוֹר מֻבְזָק יָשָׁר לַדָּם בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי מִתְאַמֶּצֶת לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ הַבּוּעוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת וּבוֹ אֲנִי לא נוֹשֶׁמֶת לא חוֹשֶׁבֶת לא זָזָה מְיַחֶלֶת לַתַּבְעֵרָה אֲחוּזָה בְּתוֹךְ הַחוּץ גּוּף שֶׁלִּי מחוץ לגוף תמי כץ לוריא היא לא משוררת ידועה. ...

    הפה שלו טועם שפתיים סדוקות שלה,   הפה שלו במקומות אחרים שלה,   אצבעות חטופות בנמשים נהירים,   בבר חשוך, במושב אחורי   במכונית, במושב הקדמי,   אֲזוּקִים בחוגרת הבטיחות,   עצורים בין ההילוכים.   מה שעובר ביניהם הוא מילים,   גיבובי מילים,  שהן כאקריליק זוהר צובע ריס,   צובע מסכה, מרצד במחשבות,   בעיקר במחשבות, ובמרחקים   ...