להכנס לתוך השּבת
לְהִכַּנֵס לְתוֹךְ הַשַּׁבָּת בְּעֵירוֹם כִּמְעַט מוּחְלָט.
אוֹתָן נְמָלִים זוֹחֲלוֹת בְּעֵת שֶׁאֲנִי שְׁעוּנָה עֲדַיִן
אֶל תַּו הַתֶּקֶן אֲבָל כְּבָר מְשַׁחְרֶרֶת עוֹד כַּפְתּוֹר
בַּתּוֹדָעָה שֶׁאוֹמֶרֶת לִי לְהַחֲזִיק לְהַחֲזִיק.
לׁא מַסְפִּיק חֲזָקָה לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה
הַאִם לְהָנִיס גַּם אֶת הַמִּלִּים לְאוֹתוֹ חֶדֶר נָעוּל
אֵלָיו הֵנַסְתִי אֶת הַתְּנוּעוֹת
מַרְתֵּף אָפֵל בּוֹ מִשְׁתּוֹלְלִים הַשֵּׁדִים
שֶׁלְעִתִּים מוּתָר לִרְאוֹת וּלְעִתִים לֹא
כמה מוכרת ההרגשה הזו שבין הקודש לחול , הכניסה למשהו מיוחד , הרגע שלפני. מקסים.
שיר מעורר מחשבה ותהיות, התודעה ותת התודעה, התלבטויות והתחבטויות והרבה מטאפורות. תחילת השיר היא בעיניי סוג של הברקה פואטית – להיכנס לתוך השבת בעירום כמעט מוחלט. מילת המפתח היא לדעתי כאן – כמעט.
היי תמי
מסרתי ד""ש לפטריק.
להכנס לתוך שבת.
יאלא בואי ניכנס, בואי נעיז, לקודש הקודשים, "שלעיתים מותר ליראות פעמים לא"
כל כך
זה
השיר שלך,
אין יום שאני פוסחת…
ואולי די…
להתראות טובה