בימים שהייתי קצת מושבתת בחסדו של כאב גב בעתו פתחה בשבילי חברה טובה (מכל בחינה) את הקישור (הזה: http://www.youtube.com/watch?v=i0EQRbLe1Fw) לסרטון שבו אפרת גוש שרה את הגרסה שלה לשיר "מודה אני" של מאיר אריאל המנוח.   כמה שזה יפה.   אני מרשה לעצמי להתעלם מהדרמה שבסרטון – יודעי דבר אומרים לי שזאת סדרה שווה, אבל לא ראיתי אותה ומה ...

      חוץ מכל האנשים שאני אוהבת, ולכן הם בחיים שלי, יש עוד כמה אנשים שאני אוהבת באופן לגמרי אישי, כי הם מלטפים את החיים שלי מבחוץ. שלושה מהם כבר נורא זקנים, טכנית, וכאילו תלויים כאן על בלי מה, קצת כמו רימון שנשאר תלוי על עצו עד חנוכה, ואני יודעת שעוד מעט הם יעברו הלאה, והאנושות תישטף בגל בלה-בלה ...