גולדפיש משוררת ועורכת

    מתוך הגיליון החדש של 'שבו' דווקא עכשיו כשהכול כבר סגור וחתום הוא פתאום בוכה שמעתי צווחה ורצתי לסלון העמוס בארגזים ושקים וחבלים וגלילי דבק ושקיות ניילון ריקות ורגלי מספריים פעורות כל הלילה היינו ערים התווכחנו ספרנו את השנים    

מתוך המחזור שבע השנים שהופיע בגיליון החדש של 'שבו'       שבע השנים טורקות את הדלת בפנים קמתי באמצע הלילה וראיתי את שבע השנים ישובות על ספת הכתמים בין ערימות של שקים וארגזים ישבו צפופות והעלו זיכרונות הן לא רוצות לישון דווקא ביום האחרון          

מתוך המחזור "שבע השנים" שהופיע בימים אלה בגיליון החדש של "שבו" סוף סוף כל החפצים בשקיות ובארגזים שקיות אבל שחורות שקיות זבל כתומות אותן חורץ במרכז קרוס עמוק של תולעי דבק עלוקות חומות מלפפות את גרונות הארגזים את גרונותיהם הרופפים של השקים מתוכם נשמטות ידיות צהובות כרגלי רקדניות שבורות                  

    מתוך מחזור  השירים 'שבע השנים' שהופיע ממש בימים אלה בגיליון החדש של 'שבו' שבע השנים [1]   שבע שנים קודם להיום בצהרי קיץ נטשנו את המכונית בצידי הכביש ותרנו אחר בריכת הקדושים הסודית. התפשטתי בבזק וירדתי אל אמבט האבן המסותת שוקעת עד צוואר בצינור הקר. כיפת אלונים סמיכה כיתרה את הבריכה שקעתי וצפתי הבהונות נדקרות בתחתית והגוף העירום ...

יותר מדי לטיפות ונשיקות מעניקים זה לזה דרי הבננות   מוטי גלדמן הגיב לפוסט שפרסמתי ["חשבתי לגרוב גרבי לילך"] בשתי מילים:"הקיטש והנורא". אני מצידי שאלתי אותו בתום לב האם התכוון לכך שהשיר קיטשי ונוראי לטעמו או שפשוט חברו להם יחדיו בשיר הקיטש עם הנורא. מוטי השיב מייד ש "חס וחלילה" וכי התכוון לאפשרות השנייה. אני חייבת להודות כי תשובתו "אכזבה" ...

חשבתי לגרוב גרבי לילך ולהתעמל על השטיח הדק העוזרת מצחצחת את החלון האור שורט בשמשה כמו חיה כל הלילה התחכך חתול הפרווה בשמשה ועכשיו העוזרת הקטנה מטיילת על החלון כמו נמלה היא מפריעה הופיעה לפתע הבת המכוערת חושפת שיניים מסריחות ארוכות לישון עד הצהריים צועקת מן הכיריים קומקום נפוח לחיים מדמם מכתים את הרצפה ירד לו צינור דם מהנחיר הימני ...

  השכיבו אותם על מיטה ירוקה שמזכירה שדה איש אישה ותינוק התינוק שוכב על מצע ורוד של רקפות אימו שוכבת כמוסה ידיה שמוטות על גופה אביו מסתכל למעלה ביער משוטטים קווים שמזכירים גזעים לצידי המיטה עגלה כחולה בריכה ריקה תינוקם קטן גדוש פארות זעירות צומחות לגובה ממשיכות אותם לנו כבר אין זמן כי החמצנו את ההזדמנות אפילו לשכב כך דמומים ...

    פורסם לראשונה בכתב העת המקוון 'שחרזדה'              גם גמל אם יציץ מרחוק גם עדר כבשים אם יראה אותה גוחנת שיערה הארוך דֵבֶק לעורפה סבך הערווה רב כערימה פסוקת בשיער וראש קטן מגיח קודקודו כיפת דם מסמר שיער יכול היה להראות מחזה כזה אלמלא היו רגילות לכך החיות שוות נפש ממשיכות לצעוד ברגל בין הרגבים היבשים כאילו דבר ...

  מתוך: חשבתי לגרוב גרבי לילך/הוצאת עכשיו/2003 שבי וספי     שחורה וחזקה אמא של ספי זקנה קמוטה ונמוכה אמא של שבי שבי עצמה שחורה וגבוהה וספי חסר צורה. בבוקר היו האמהות בצרכנייה בצהריים ספי הבעיר את האח בול עץ חי בוער צהל בידיו הוא העבירו מצד לצד כמו כדור זהב המרק רתח אמא של שבי שמחה על החום הבוקע ...

מתוך חשבתי לגרוב גרבי לילך/הוצאת עכשיו/2003 ראובן הלך בחדר וספר את הצעדים אחורה קדימה מצד לצד צעד ועוד צעד של פעימות חיים כמעט רקד על המרצפות האפורות הרחבות כמו נשמע לקול פנימי רק מעיל היה חסר לדמות המטופפת ברוח החזקה במרפסת שטלטלה את הברושים קדימה קדימה ראובן צחק יובב מן הכורסה השחורה חבוש קסדה קסדת שיער צפופה כמו מברשת קדימה ...