בננות - בלוגים / דפנה שחורי / 'חזרו להם ימים גדולים'/מוסף ספרות מעריב
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

'חזרו להם ימים גדולים'/מוסף ספרות מעריב

הכתבה הופיעה היום 16/5/08   במדור הספרות החדש של "מעריב" בעריכת יעל נעמני

 

חזרו להם ימים גדולים

 

דפנה שחורי/צילום: קובי קלמנוביץ"

 

"אני חושב שאני כמו אקדוחן ותיק שכל כך מסובך כבר בקרבות עד כי אין יציאה מזה. אבל זה גם מקור הכוח", מעיד על עצמו פרופ" גבריאל מוקד בן ה-74 בטון המשלב גאווה ופרנויה. לבוש בחליפתו השחורה הנצחית, נעול כהרגלו במגפי בוקרים. הוא נראה כמי שעדיין נכון למלחמות ספרותיות, לפולמוסים ולמהפכות. משנות החמישים של המאה הקודמת, אז נלחם בממסד השמרני עם משוררי דור המדינה, ועד העשור הראשון של המאה ה-21, לא הפסיק מוקד לספוג חצים ומתקפות. לא תמיד הם עושים עליו רושם גדול. התבטאות חריפה כמו זו של אגי משעול: "גבריאל מוקד הוא עוף חול שעולה מהנפטלין, פרופסור מתוסכל ששואב את החיות שלו מהורמונים תועים של אנשים צעירים שעדיין מתרשמים משארית נפיחותו" ("ידיעות תל אביב"), עלולה להחריד אותו דווקא מסיבה לא צפויה: דימויו לעוף. "אין דבר שמחריד אותי יותר מעופות", התוודה לא פעם באוזני ידידיו. גם כשהוא מגיע לראיון בקפה התל אביבי "הנסיך הקטן" (שנהפך בשנה האחרונה למין כסית, בשל אנשי ספרות שפוקדים אותו מדי יום, לעיתים עד לשעות הקטנות), ומתיישב לשולחן לצד ידידו המשורר יהודה ויזן, צצה ועולה פוביית העופות כאשר ציפורי אביב קטנטנות מתעופפות בין ועל השולחנות שבחצר."אי אפשר להיפטר מהן. הן מצויות בכל מקום, הציפורים האלו" הוא מפטיר אנחה.

מוקד נושא על גבו כשריון צב היסטוריה ספרותית שלמה. הוא אחראי לגילוים של חשובי המשוררים בארץ, בהם יהודה עמיחי ודוד אבידן, יונה וולך ומאיר ויזלטיר, מאיה בז"רנו, רוני סומק וחזי לסקלי. הוא גם זה שנתן את ההזדמנות הראשונה למשוררים צעירים כמו אריק א", גילית חומסקי ועודד כרמלי (וכן כותבת שורות אלו).  אבל בשנים האחרונות נאמר עליו בעיקר שהוא ו"עכשיו", כתב העת וההוצאה לאור שהוא עורכם המיתולוגי,  כבר אינם רלוונטיים. הטענות אינן מדויקות. אמנם נכון הדבר ש""עכשיו" כבר אינו מופיע לעיתים קרובות, ונכון כי פרשת הסתבכותו של מוקד באגודת הסופרים, בה הואשם במעילת כספים, הטילה על דמותו צל כבד וכתם כהה.  גם נכון כי תקופה ממושכת התנמנם בחיקן של דמויות משולי הספרות בבתי קפה נידחים. ובכל זאת, אין כמעט משורר שלא עבר דרכו, ועקב הופעתם של לא מעט כתבי- עת חדשים לשירה בשלוש השנים האחרונות, שב מוקד אל החזית וכיום הוא מהווה מוקד עלייה לרגל למשוררים ולעורכים רבים, צעירים וותיקים. מאז כלשונו: "חזרו להם ימים גדולים".

דווקא יהודה ויזן, 23 , גבוה, שחרחר ויפה בלורית, העורך של העיתון לשירה "כתם" ויד ימינו של מוקד בימים אלה הוא זה שנפגע בשם אביו הרוחני. "קיימת כיום קשת ספרותית אדירת מימדים שהאיש הזה נוטל חלק בפעילותה", הוא אומר. "אם כוחות צעירים כמו הוצאת "פלונית" וכתבי -העת "עמדה", "דקה", "כתם", "אורבניה" ואחרים חוברים סביבו, איך אפשר לטעון שהוא לא רלוונטי? הוא מודרניסט נחוש, שהולך זקוף ונכון להצליף בלשונו מתי שצריך".

 

את המפגש הראשון עם מוקד מתאר ויזן בהתרפקות נוסטלגית: "לפני שלוש שנים בערך שלחתי שירים ל "עכשיו", לכתובת שהיתה מצוינת על גבי אחת החוברות, וכעבור חודשיים, בשבת בבוקר, קיבלתי טלפון ממספר חסוי – כי זה גבריאל -  ולא האמנתי שזה הוא. רק כשהוא אמר "איבן גבירול", ולא "אבן גבירול" כמו כולם, הבנתי בוודאות שזה הוא, ואז וקפצתי בתחתונים בדירה מרוב אושר".

המפגש בין העורך הוותיק לבין המשורר הצעיר- מפגש שמוקד מכנה "שמחת פגישה בלתי צפויה עם יוצר צעיר" – הוליד שיתוף פעולה פורה במיוחד. ויזן הנמרץ, שכבר הספיק לפרסם ספר שירה צנום בהוצאת "עכשיו", אלא מה, הוכתר בימים אלה כעורך משנה של "עכשיו" וחותמו כעורך יורגש כבר בגיליון הקרוב של כתב העת, שייצא בפורמט של עיתון ולא חוברת, וייקרא "עונתון". כמו כן זוממים השניים ערב גדול לציון חמישים שנה לכתב העת בהשתתפות עורכים מיתולוגיים שעברו בו כמו נתן זך, עימו מצוי מוקד, בניגוד לעבר, בקשר ידידותי. בנוסף הם שוקדים, יחד עם עורכי "עמדה", רן יגיל ואריק א", על סידור ארכיון "עכשיו" העמוס באוצרות אין ספור.

נראה כי לא בכדי נהפך "כתם" לתינוק המועדף של מוקד ו"עכשיו". הביקורות הנסערות של העיתונות על "כתם", למשל "גיליונות הנייר הדקיקים של "כתם" אינם אלא קצף על פני המים הסוערים של הספרות העברית המתחדשת"(אלי הירש, "ידיעות אחרונות") מזכירות במידה רבה את הביקורות החריפות וחסרות התקדים שהיו בזמנו על "עכשיו". כהוכחה לכך מזדרז ויזן לשלוף מתיקו חוברת קטנה ומרופטת, שהופיעה כתוספת מיוחדת ל"עכשיו" 5-6 ושמאגדת את כל ההתקפות שנכתבו על כתב העת מיד עם צאתו. הוא מציג בפני את ההקדשה המעודדת שכתב לו מוקד על גבי הכריכה בכתב ידו החרטומי: "ליהודה ידידי, עורך "כתם" ועורך משנה של "עכשיו", שיראה כי הביקורות על "עכשיו" הראשון לא נפלו בחומרתן מביקורות על "כתם". ידידך ג.מ"

על אף הברית בין השניים, המניפים בגאון את דגל המודרניזם העילי (התפישה ספרותית שטבעו בתחילת המאה העשרים המשוררים האנגלים אליוט ואודן, ושרואה עצמה כשדרוג של המודרניזם הקלאסי), ברית שלדברי מוקד "מצליחה להתמודד בצורה מוצלחת עם תפישות לא נכונות כגון הפוסט- מודרניזם", צצות להן פה ושם מחלוקות,  בעיקר כשויזן מתחיל להשמיץ את קודמיו. "עמיחי נוטה להיות בנאלי ומתקתק וסומק זה אפקט חיוור שלו", הוא קובע. שורות של סומק כמו "אנחנו מונחים על העוגה/ כמו בובת חתן וכלה./ גם את תבוא הסכין/ ננסה להישאר באותה הפרוסה." הרי זה קיטש נורא. אני לא הייתי חותם על שורות כאלה" הוא מתרתח. ומוקד, שלפתע נעשה חולמני ומרוחק, משיב לידידו הנסער: "בעיני השיר הזה די משכנע. אני, כשעוד הייתי עם אשתי הראשונה, המשוררת עופרה שונית, חשבתי, בעקבות השיר של סומק, שאנחנו באמת עומדים על אותה הפרוסה. והנה היא התפוררה".

ויזן ממהר להזהירו כי לעולם לא ישים יותר מבטחו בעוגות.

 

אין ספק כי בתחילת האלף החדש מסתמנת מפת השירה כלוחמנית ופורייה, והיא חלק מפריחה כללית של דור צעיר ומוכשר לא רק בתחומי הספרות. לכן, כשיושבים מול העורך הנבוקובי מוקד, שאינו לאה אף פעם מלתור אחר הלוליטות/ים  של השירה הצעירה, אי אפשר לוותר על השאלה המהותית האם בתוך השפע הוא יכול לזהות את האבידן הבא או את וולך החדשה, מבחינת כישרון ועוצמה נטו. אך מוקד כאילו מתחמק מלענות. "היום אין אקלים שבו יש כוכב אחד או שניים ושהוא באופן מובהק משכמו ומעלה", הוא אומר, "אבל בוודאות יש יותר מעשרה עד עשרים משוררים פעילים מעניינים שהם חזקים לא פחות מכול הרומנים שמופיעים ומהפרוזה המסחרית, ואף יותר.

"אני כן מזהה מרכזיות וחידוש אבל אני לא צריך להעניק ציונים. x מרכזי בדורו יש לו חידושים, אבל בזה אני לא אומר שהוא דומה לy הקודם ובזה אני אפילו לא אומר שהוא באותו מדד יצירתי כי אולי אותו מדד יצירתי של אז היה חד פעמי. וכדוגמה אומר כי גם, למרות כל ההבדל בין הדורות, פרוזאיקנים מודרניסטיים מרכזיים מהדור של עמוס עוז, יצירתם עדיין איננה עדיין יצירת ש"י עגנון, שמתנשאת כהר מודרניסטי גדול מעל הכל."

אני חושבת שסיפקת לי את התשובה, למרות הנוסח החיישני.

"יכול להיות", הוא אומר מוקד בזעף מסוים, "אבל אני גם לא נועל את זה, כי הכל פתוח".

 

 

מוקד באסוציאציות:[מתפרסם כאן בגרסהה מורחבת] 

 

משולש מודרניסטי אקזיסטנציאליסטי עילי:

 "אני לא שיניתי את דעתי אף פעם שהסופר הגדול של המאה העשרים בעידן המודרני זה פרנץ קפקא. בתחום הפילוסופיה זה  סרן קירקגור  ובתחום השירה אני מעריץ ביותר את המשורר המודרניסט הגדול ו.ה אודן"

 

טראומה:

"יש לי טראומה קשה בקשר לשלב האחרון בחייו של דוד אבידן".

 

החמצות:

"אני אלוף ההחמצות. אני חושב שלא קידמתי את עצמי באופן מספיק. כשאני הוצאתי למשל את ספרי על עגנון בגיל עשרים ושלוש עגנון מאד העריך אותו. אז הוא רצה לעזור לי והיפנה אותי למרטין בובר, שאז היה אלוהים בשדה התרבות, כדי שימליץ על ספרי לתרגום לשפות אירופיות. ומה אני עשיתי? במקום להתייחס בכבוד לבובר, אז כשנפגשתי איתו התחלתי לומר לו עד כמה הוא טועה בתפיסת הסוציאליזם שלו. הייתי טיפש צעיר. וככה עד היום יש לי איזו נטייה פולמוסית שאני לא תמיד שולט בה".  

 

עריכה:

"אין ספק שהעריכה היא מלאכה כפוית טובה אך האמת היא שאני חושב שאין לי טעויות לגבי טקסטים מלבד אולי פה ושם אי אילו הגזמות". שבתאי אמר עלי פעם שאם היה מגיע לפתע חייזר מהמאדים עם טקסט אז קודם כול הייתי מתעניין בטקסט שלו ורק אחר כך בו."

 

קנאת סופרים:

"אני לא חושב שהוריאציות שלי[פרוזה ניסיונית שכתבתי] נופלות מטקסטים מרכזיים אחרים של דור המדינה. בעניין זה תחשבי לדוגמא שיש אדם שהוא יפה מאד באמת- או לפחות חושב שהוא יפה- אז הוא לא נדהם כשהוא רואה אדם יפה אחר. כך גם אני אינני מקנא בטקסטים חזקים של אחרים".

 

בני דורו –דור הולך ונעלם:
"אני הולך בעקבות אלבר קאמי האדם המורד. ונגד מה הוא מורד? נגד האבסורד של הקיום. נגד חוסר הצדק. וזה באמת חוסר צדק שאנשים כאלה נעלמים."

 

חלוף השנים:

"אני, אפשר להגיד שאני בפורמה טובה אבל כמובן שאני חש שחלף המון זמן והמון אירועים והמון תקופות והמון טקסטים. ועכשיו למשל משפט בלדי מטייל בראשי:"הגיבורים גזו אך הקרבות נשארו" "

 

עמודי תווך:

"שני עמודי התווך יכין ובועז של דור המדינה בספרות העברית זה אקזיסטנציאליזם ומודרניזם עילי."

 

סדר וארגון:

"אני נוטה לאיזו השתקעות בקריאה ובעריכה על חשבון ארגון. "עכשיו" היה תמיד חלש מאד מבחינת גיוס תקציבים."

 

חרטה:

"אני בכלל דטרמיניסט. אני חושב שאדם בעל עוצמה רוחנית מסוימת הוא לא בעל בחירה חופשית.-זה בניגוד לסארטר".

 

טעויות:

"לא הייתי מבזבז את כל רכושי על ספרות, ובנוסף לא הייתי נכנס למערכות ציבוריות כמו אגודת הסופרים למשל. זו הייתה שגיאה גדולה להיכנס לשם."

 

 

39 תגובות

  1. האיש הבומבסטי הזה ממשיך להיות פתטי…

  2. השפנפן החנפן

    דפנה, נראה לי ראיון מוצלח ביותר עם אדם שהוא קריקטורה אומללה של עצמו. מגפי הבוקרים מדגישים את זה.בנושא ה"טעויות" החותם את הפוסט – התנסחות שלו מצחיקה במיוחד, אם נזכור שמרחף כנגדו משפט על גנבה גדולה מכספי אגודת הסופרים.

    • לא הבנתי מה כאן בכתבה מתאים למוסף הספרות?
      סתם כתבה רכילותית על מצבו העגום של מוקד, על נסיונות בלתי פוסקים להפוך להיות רלוונטי.
      דפנה יכולת להועיל יותר…

  3. עוד תופעה של עיתונאית קטנה המנסה להכנס לסצינה הספרותית של הנסיך הזהרי רק שהלשון לא תדבק לך לתחת שלהם כתוצאה מהליקוק

    • דפנה שחורי

      צאלה יקירתי

      במקום ליקוקים מי שקצת יודע לקרוא בין השורות יזהה גם הצלפות קטנות על ישבניהם של יושבי הנסיך הקטנטן

      כי הלא מה שאומר מוקד בשורה התחתונה שהשפע השירי הוא מדומה

      וצר לי בשבילך על ההתבטאויות הזולות

    • הב"צאלה כץ" האגדית מדובר?

  4. דפנה
    כל הכבוד איזה כתבה, קודם כל הנושא, וכל האירגון שלה
    להתראות טובה

  5. צאלה את כלכך צודקת היא יצאה קטנה וטפשה אולי שתעשה כתבה גם על ציקי ונעים

    • דפנה שחורי

      שלי חן
      אם זו את ולא מתחזה אז ממש הפתעת אותי..
      ואגב על צ"יקי לעשות כתבה זה רעיון מעניין ולא רע בכלל שאשקול אותו.. אדם מקורי ורב מעללים

    • דפנה שחורי

      שלי חן
      תודה על המייל-תיארתי לעצמי שזו לא את הכותבת

  6. דפנה, את ממש לא צריכה את הפוליטיקה הספרותית הזאת. זה בזבוז זמן שאפשר להקדיש אותו לדבר האמיתי (שירה); והגיע הזמן שגולדפיש יצא כבר לאור.

    • דפנה שחורי

      זהר

      צריך גם קצת פרנסה…ומלבד זאת גם בסיום הכתבה יש תובנה משמעותית של גבריאל [אבל גם שלי בעקיפין] שאומרת שהשפע שיש לנו הוא מדומה

      בעניין שירי ו"גולדפיש" אז ספרי יופיע ממש בקרוב -הוא כבר בשלבי ההגהה, ואפילו צויר ציור מדהים לטעמי שיככב על העטיפה. בקיצור- גולדפיש כבר על הקנה

      להתראות פעם

  7. מיכל ברגמן

    באמת הגיע הזמן שגולדפיש יצא לאור שנוכל לטגן אותו בשמן בתוספת ציפס חסה וחולדות

    • רודף הצדק

      מעבר לכל, מה שלא ראוי בכתבה הזו הוא היעדר הגילוי הנאות. הרי את יושבת איתם באותם השולחנות. את חלק מהם. לפחות ספרי את זה לקהל הרחב שלא יודע. אחרת – מה שאולמרט והירשזון עושים בפוליטיקה של הפוליטיקה זה מה שאת וויזן ומוקד עושים בפוליטיקה של הספרות. שחיתות מוסרית גמורה.

      • דפנה שחורי

        רודף צדק יקר

        הכתבה הוזמנה על ידי העורכת ולא ביוזמתי. למען הגילוי הנאות כתבתי כי מוקד העניק גם לי בין השאר את ההזדמנות הראשונה לפרסם את שירי
        שני ספרי הופיעו בהוצאת "עכשיו"

        אם תקרא יותר לעומק תבין כי הכתבה כמובן מפרגנת אבל גם מאירה באור נכון ומדויק את מצבו של מוקד ואת דעתו על המצב השירי כיום..אז הטה את אוזניך
        ושנס חוכמתך וקרא בשנית!!!
        ואגב, אני לא מסתירה אף פעם את ידידותי רבת השנים עם מוקד ואת הערכתי העמוקה אליו על אף אישיותו והפרובלמטית ולמרות הצדדים הפחות נעימים באישיותו

        • רודף הצדק

          לא קראתי הכתבה בעיתון בעיון אלא בעיקר כאן. אם יש גילוי נאות זה בסדר. גם שילובו של ויזן סביר, אף שאת יודעת – לפני ההבלטה צריכה גם לבוא השירה הטובה והטהורה, וכאן עדיין רחוקה הדרך.

          • ההבלטה של ויזן מוצגת בכתבה כעורך וכיד ימינו של האיש ששמו גבריאל מוקד, אני מבין ככה

            הוא לא מובלט ומוזכר כמשורר ממש-כלום
            השירה הטהורה שמורה עדיין למשוררים ולא לויזן שהוא די בינוני ממה שראיתי בכתבי עת

    • דפנה שחורי

      מיכל

      גולדפיש ייצא בקרוב בקול תרועה
      ואזמין אותך באופן אישי למבצע הטיגון המילולי…

    • מיכל ברגמן

      הי! מישהו התחזה לי!ואפילו בשבת בצהרים – ביום שהמחשב שלי שובת ממלאכה. לפחות אם מתחזים שיהיה קשר למציאות.

  8. שלי אל תדאגי אני אדאג לזה כשהיא תגיע לנסיך קבוצה של משוררים צעירים תפזר לקראתה שושן לבן וחום שהוא בעצם ניר טואל משומש היא המלכה של החרא

    • ממש מכוער מה שנכתב פה בבלוג הזה. במקרה שוטטתי כאן והאמת? נפגעתי בשמה של דפנה שחורי-משוררת מוכשרת עם ביצים
      מה ההתבטאות כאן? זה בלוגים של סופרים או של אנשים נבערים וגסים? למה דפנה שחורי לא מוחקת את ההכפשות האלה. בעיני הכתבה הוגנת

  9. דפנה איך לא ראית שלמעשה ויזן ומוקד בעצם רוכבים עליך ומכל הסיפור הזה יצאת חמור לא בעצם חמורה דיו דיו אויסה חמורה נא לעצור בניסיך חמורה טפשה

    • השפנפן החנפן

      מעניין כמה אלימות מביכה השתררה כאן. בעיניי, זהו נצחון רוחו של מוקד שהפך את האלימות הפראנואידית לשיטת חיים במרחב הספרותי. כל מילה אלימה שנכתבה
      כאן נזרמת מרוחו של המדור "דג הדיו" ב"עכשו", שמידי חוברת מוקד ליכלך בו על כל אדם שלא התפעל ממנו די הצורך.
      וזאת אחרי שכבר לכלך עליו בע"פ.
      דפנה יקרה, היית עדינה מדיי כלפי
      השארית הפאתטית-גרוטסקית שלו , אבל הראיון בעקרו מוצלח.

      • מוטי גלדמן

        בכל זאת כדאי לזכור את הישגיו של מוקד. הוא היה אדם המיועד לגדולות אבל נפשו הדוויה והסבוכה סכסכה אותו עם עצמו ועם כל העולם.

        • דפנה שחורי

          מוטי

          למה ה"בכל זאת"? נראה לי מאד לא מתאים כיוון שלולא מוקד אולי ההיסטוריה השירית המפוארת על כל משורריה החשובים[ עמיחי, אבידן, וולך והרשימה רק מתארכת] היתה נראית אחרת…

        • דפנה שחורי

          למוטי גלדמן
          ועוד בעניין ה"בכל זאת": מוקד אכן היגיע לגדולות[גילויו את טובי המשוררים בארץ] ולא היה מיועד לגדולות
          מוקד בדומה לאבידן אולי נפשו הסבוכה מנעה ממנו להעפיל יותר ולהתברג בפוליטיקות וכו" בכל מיני תחומים אבל זו תכונה אופיינית לאומנים וליוצרים ולאנשי רוח גדולים

        • דפנה שחורי

          ועוד בעניין ה"בכל זאת": "הסכסוכים עם כל העולם" נשכחים בסופו של דבר עם הזמן ומה שיישאר אלו ההישגים,לא?

  10. נכתבו כאן דברים לא קלים. עם זאת, כמה אמיתות חותכות:
    אין מה לעשות גבריאל מוקד הוא עורך גדול בתולדות הספרות העברית ויש לו קבלות על כך. זה ממש עניין אובייקטיבי. הוא בעיניי בין שלושת הגדולים מאז קום המדינה ומה שהוא אומר על שירה וכתיבה בכלל תמיד מעניין אותי. שני האחרים הם כמובן אהרן אמיר ז"ל ומנחם פרי יבדל"א. הם היו שם כדי לעשות את העבודה. אני אישית מעדיף את גבריאל מוקד על פני השניים האחרים, אולי בגלל הראש המשוגע שלו שיודע לבחור טקסטים אוונגרדיים וייחודיים ובגלל הפלורליזם הנפלא שלו וגם, ובעיקר, בגלל ההתעניינות הערכית שלו ביוצר כבר בשלב העוברי.
    באשר ליהודה ויזן, הוא משורר צעיר ומוכשר ובנאדם חושב וצעיר. אני חושב שמעבר לכתיבתו הוא מתחבר אל מוקד במקומות רבים בהם אפשר לחשוב במופשט -ליצור הפשטות ולהגיע למסקנות. מובן שחובת ההוכחה על ויזן וימים יגידו. אבל כפי שאני רואה את זה, ויזן נמצא בהחלט בין עשרת כותבי השירה המוכשרים היום, הנעים בין גיל עשרים לשלושים והפיחו רוח חיה בשירה הנמצאת כמה שנים בשולי הקדירה.
    עכשיו לדפנה. מה רוצים מדפנה? זאת המשוררת המעניינת ביותר, לצד משוררים-גברים כאריק א., עמוס אדלהייט ויהונדב פרלמן, שהופיעה כאן בשנות התשעים. מצד אחד, יש בה משהו תמים וצבעוני מאוד בשירים, לעיתים אפילו ילדותי, מצד שני היא ניחנה בניגוד חריף של כתיבה מורבידית מרתיעה על חולדות ורציחות וניסויים רגשיים קשים מקוריים מאוד. כל זה הופך אותה למשוררת מרגשת ומעניינת ובעיקר בעלת פואטיקה משלה. מה שחסר כל כך בכתיבת הדור שלי. מדהים שלא הוזמנה מעולם לפסטיבל מטולה, למשל, אולי הגיע הזמן?
    מסקנה סופית: ריאיון מרתק שיש להתברך בו.
    רן יגיל

  11. רני משוררות ומשוררים טובים הרבה יותר לא הוזמנו למטולה. דפנה משוררת ומבקרת בינונית מאוד ונעזרה בתככים ובקשרים בניסיון לקדם את עצמה.

    • מספיק עם השמות הבדויים האלה אם לא תכתבו את שמותיכם האמיתיים הרי זה במילא חסר משמעות.

      • גבריאל מוקד לא גילה את חזי לסקלי. חזי פרסם את שיריו בדבר עוד לפני שפירסם בעכשיו. והוא פרסם את שיריו בעכשיו רק בחוברת שבה היו עורכים אורחים ולא מוקד. ספריו היפים לא יצאו בהוצאת עכשיו. אם למוקד יש זכויות חזי לסקלי לא אחת מהם.

        • השפנפן החנפן

          חזי לסקלי הופיע ביחד עם קבוצת המשוררים שנקראה דאז "מקום"ושחוברת מקום הופיעה בהוצאת עכשיו, אי שם בשנות השמונים-מרביתם של הכותבים בה שכשכו גם הם ברחמו של גבריאל מוקד כעוברים כמו שכותב רן יגיל[סיגלית דוידוביץ", אלי הירש ואחרים] אבל רובם היו חיוורים מול כישרונו ונשכחו או נהפכו לעיתונאים או לסופרים קטנים] אני זוכר ערבי קריאה של "עכשיו" בהם חזי לסקלי היפה-כוכב בלונדי, קורא משיריו ומביט. חזי לסקלי ללא ספק בנו של "עכשיו"

          • השפנפן החנפן

            אני כותב את כל זה למרות שמוקד מעצבן אותי בצדדים אחרים שלו
            אבל חזי??הלוואי שהיה איתנו ויכול היה לומר מי האבא הספרותי שלו
            הלוואי!!

  12. הקוראת המאוכזבת

    רוב התגובות אינן ענייניות אלא טיפשיות. המגיבים כועסים על כך שמוקד נשאר מוקד. כתיבתך הינה קולחת ומשקפת את אישיותו של המרואין.
    אני מאוכזבת מן הרמה של כותבי התגובות. זה לא מפתיע שאין דור המשך לנפילים. יש בודדים כמוך וכמו רוני סומק וכו. אנשים קטנים נשארים יוצרים
    קטנים.

  13. ההשמצות כלפי דפנה שחורי הן מיותרות.
    דפנה שחורי ציינה רשימה מקוצרת של משוררים שפרסומם הבכורה היה בזכות מוקד. היא אפילו לא הזכירה את אחותה שבי שחורי, ציירת ומשוררת חשובה ששימושה המקורי והמרתק של דימויים ודמויות חושף עולם פנימי עשיר ביותר.
    ניתן לכם קוראי הבלוג הזדמנות להביע את עמדתכם ותסכולכם באופן תרבותי. מהי בחירתכם? התעסקות עם הפרשות הגוף. בעצם מהן הצפיות מננסי שכל.

  14. אני אוהבת את מוקד בכל לבי. הוא איש יקר וחד פעמי.

  15. יחזקאל רחמים

    דפנה, מה שלומך? עשיתי איזה חיפוש בעניין מוקד והגעתי לפוסט הזה. ממש גרמת לי לצחוק בקול. אולי זאת השעה ואולי הטקסט (אני לא יודע אם התייחסו לזה בתגובות):
    די בהתחלה את מביאה דברים קשים מאת אגי משעול ואת התייחסותו של גבריאל דווקא לדימויו לעוף, ואת פוביית העופות שלו.
    ומייד את פותחת את הפסקה הבאה במשפט: "מוקד נושא על גבו כשריון צב היסטוריה ספרותית שלמה."
    ואז צחקתי, מתוך מחשבה על דבר שאולי היה אומר על דימויו לצב.
    דרישת שלום מפריז,
    יחזקאל

    נ.ב.
    אם את פוגשת את גבריאל, תגידי לו ששאלתי מה הוא חושב על צבים. אשמח לשמוע

השאר תגובה ל הקוראת המאוכזבת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי