לחולדה אקרא דפנה
אקרא לה גם אלון
אקרא לחולדה גם דפנה וגם אלון
לראש שלה שהופרד מן הגוף באכזריות בידי לוכד מזיקים
אקרא אלון
לגוף המפרפר שנותר על הקרקע נטול כיוון
אקרא דפנה
לסבל הטהור הנקי אין אגב שם
אבל את אותו בוקר שבו גיליתי את החולדה
אכנה קתרזיס
ולכל קוראי שהמילים הללו סתומות בעבורם
אקרא קהל עיוור
חירש לסבלותיי
דמום לכאביי
ולך
אם אתה במקרה קורא עכשיו את השיר מגלה בו המום את שמך
באותיות קידוש לבנה
אקרא בוגד
גדולה הכתיבה שלך עם רגשותיך המפלסות בקיר השיש של האהבה. ועם כל קילוף של כאב לא נשמעת צרחה רק עוד טיפות של דם הנשמה
איזו תגובה שיר- בפני עצמו
וואו דפנה
מילים כמו סכינים
ואני אוהבת את זה
שמחה שאהבת את השיר וכמו שאת אומרת לפעמים מילים כמו סכינים
אני מעדיפה את הסכינים בשיר
הטוב שלך.
תודה דפנה.
שולמית תודה
אני לא מבינה מדוע אתם מרשים לעצמכם להתעלל בבעלי חיים. אנחנו באגודת העכברושים מטפלים במקרים קשים של פציעות ומחלות של עכברושים עכברים וכל מיני זוחלים. השירה משתמשת בבעלי חיים אלו השורדים את דרכם על אף בני האדם.
השבוע מצאנו בקינג ג"ורג עכברוש בלי גוף רק ראש שכל הזמן צעק…..דפנה…דפנה…. עטפנו אותו בעלי דפנה ועלינו אליה.
בהחלט מוציא
חרש מחרשותו
עיוור מעוורונו
אלון מאלונו,
גוף חולדה בלי ראש
הדבר כשלעצמו. מבעד לחולדה המפרפרת ניבט הלב החשוף. מאוד חזק. לדעתי, הכי חזק ושלם שלך עד כה.
אסתי תודה. לי קשה עם השיר הוא מתנגן בראש בלי הרף אולי גם זה מעיד על מה שאת אומרת
סארטר הוצאת לי את המילים…
או שכן או שלא
:)))))))))))))
גמרת אותי, דפנה.
אני רואה את הקומי בזה.
תרשי לי (?)
כן…בטח
גם בודלר קילל את קוראיו..
שיר חזק. שיר יפה. נהדר.
תודה שירה
השיר ברור, אי אפשר, להחמיץ.
ראיתי את השיר שלך בעיתון, מענין, וחכם
להתראות טובה
טובה מה שלומך
מזמן לא היה דיאלוג
מעניין היה גם ניתוח השיר בעיתון, לא?
טובה יקירתי. מה אי אפשר להחמיץ.
נראה לי שיר מבולבל רגשי ולא ממוקד. בתחילה את מגדירה את החולדה כשלמות אחת, שלמות שהיא דפנה ושלמות שהיא אלון. אחר כך תוך כדי הכתיבה את עוברת לפאזה אחרת באישיות שלך וחותכת עצמך ואותו כאשר לך את מעניקה את הגדרת הגוף ולו את הראש, המוביל, החושה, המתוכנן. אני כפמיניסטית לא יכולה להדהות עם אשה כמוך הרואה עצמה כקורבן, כגוף, ללא תבונה או רצון אקטיבי יוזם.
שחרזדה
מבחינתי אפשרי לתת את הראש לדפנה ולאלון את הגוף.לפחות לנסות להחליף זהויות.
ומעניין מדוע קשה לך עם ההזדהות עם הגוף, והלא הראש עצמו ברגע הלידה יוצא מן הגוף הנקבי התחתון היצרי
חזק ומעורר
הוא שיר שמדיר שינה. תיאור הכאב והאכזריות בבגידה מורגש היטיב. המשחק בין המציאות הפנימית לבין המציאות הממשית "שהופרד מן… בידי לוכד מזיקים" משתלב יפה ומחזיר את הקורא למעשה הברוטאלי שבעצם הוא הנושא (לפי דעתי) של השיר: ההשלכות ההרסניות של הבגידה החודרות לרבדים העמוקים ביותר של הנפש – ואולי משתלטות בכלל על פנים מרובים של החיים.
השיר על החפצים שפורסם במעריב הינו כל
כך עצוב. החנק והשבירה משתחררים בידי
עטך ובכישורייך העוצמתיים.
דיאנה
מעניינת התגובה שלך המבינה
תודה
נכון שהלידה באה מהגוף, אומנם נקבי. אך זה כבר פרשנות על פרשנות שלך. שאת כתבת באופן רגשי ספונטני את השיר כך נבעו מימך המילים ובסדר הזה. הכל תרוצים. נראה לי שאת סוג של מזוכיסטית. זקוקה לכאב בכדי להרגיש!
אומנם שיר הוא דבר רגשי קודם כל, אך הרגש בלבד הוא לא הכל בשיר טוב.
מאוד עניין אותי השיר, החולדה זו באמת חיה מרתקת (בתי מגדלת שתיים), לא פעם ראשונה שאת משתשמשת בה כדימוי, אכזריות הקטיעה של הגוף המפרפר בלי הראש (רמז לגיליוטינה?) כמטפורה לקטיעת יחסים, דרך החיה שמצד אחד נחשבת כדבר מתועב ומצד שני אינטיליגנטית ומדהימה ומרגשת, הממ..כמו היחסים בין גבר ואישה תיעוב מול ענין ותשוקה. השורות האחרונות חותכות בבשר החי דווקא משום שהן יורקות את האמת בפרצוף. מקווה שלא הייתי דמומה לכאבייך. נהניתי מאוד.
סיגל
ריגשה אותי מאד התגובה שלך כי היא מדויקת. בעיקר חשת עד כמה בשיר התיעוב מעורב בתשוקה וכן הסוף היורק את התחושה. ובכלל אני חשה שממש הרגשת כל שורה.
הבת שלך מגדלת שתי חולדות? בבית? מעניין! אולי תספרי לי קצת עליהן? כי מתנגנים בראש עוד תאומים[ עוד שורות ]לשיר הזה שחלקם האמת כבר נכתבוועדיין לא פורסמו אז זה יכול לתרום לי.