בננות - בלוגים / דפנה שחורי / על שירת סיגלית דוידוביץ' /היום במעריב תרבות/ מתוך פרויקט 'הנעלמים
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

על שירת סיגלית דוידוביץ' /היום במעריב תרבות/ מתוך פרויקט 'הנעלמים

 

מתוך פרויקט 'הנעלמים'- עשרה יוצרים עבריים שנשכחו

 מאת: דפנה שחורי

כל יצירה טובה מותירה בנו סימנים. מקעקעת את עצמה באיזשהו אופן מתחת לעור שלנו, משתכנת לנצח באחת ממגירות הלב, ונהפכת לדיירת קבע במרתפי הזיכרון שלנו. כזה הוא עבורי המפגש עם שירתה של סיגלית דוידוביץ' שהוליד בי טאטו נצחי שכזה.

24 שנים חלפו מאז יצא ספרה השלישי ומאז היא שותקת – שתיקה הולכת ונמשכת של משוררת מבטיחה. דוידוביץ', ילידת 1958, פרסמה לראשונה בכתב העת "עכשיו" שבעריכתו של פרופ' גבריאל מוקד. בהתרפקות נוסטלגית נוהג מוקד לחזור ולספר כי דוד אבידן היה בעצם זה שהביא את דוידוביץ', בסוף שנות השבעים, לשולחן כתב העת המיתולוגי, לאחר שגילה בשירתה עניין אמיתי. לזכותו של מוקד ייאמר כי על אף האלם השירי הממושך בו לקתה דוידוביץ', הוא אינו שוכח ואינו מרפה, ובכל הזדמנות טורח להזכירה בנשימה אחת עם משוררות כמו יונה וולך, דליה הרץ, או מאיה בז'רנו. ממרחק הזמן ניתן לראות בדבקותו של מוקד סירת הצלה אשר מונעת משירה מופלאה זו לשקוע אל המצולות כאבן שאין לה הופכין.

זה שיחליט להתאמץ ולתור אחר שלושת ספריה: "כתם" (עכשיו, 1979), "עפר יקר" (ספרית פועלים, 1982) ו"מעבר לזכוכית פני" (עכשיו, 1985), יתוודע לשירה מודרניסטית ומפתיעה. היא לירית אך עם זאת קונספטואלית. מינימליסטית אך עם זאת רחוקה שנות אור משירת דלות החומר. אניגמטית אך עם זאת ישירה ובוטה. צבעונית  אך עם זאת בעלת מורכבות לשונית והגותית, המקיימת דיאלוג עמוק ומתמשך עם חיבורו של מרטין בובר "אני ואתה" – במקרה של דוידוביץ' "אני ואת". ומדוע אני ואת? כיוון שדוידוביץ' היא אחת מן המשוררת החלוציות בתחום השירה ההומו- לסבית. במרבית שיריה היא פונה אל אהובה ולא אל אהוב. פעם זו תהא תמר ופעם נעמה. פעם אפרת ופעם אמא (אמה שלה?) כזו "שמיניקה אותך ישר מן העורק כי כל השדיים שלה תפוסים" (מתוך "עפר יקר").

כשדוידוביץ' החלה לפרסם, שירה חד מינית לא הייתה דבר מובן מאליו. כיום, בעידן שבו כתיבה מסוג זה מעניקה יתרון ולעתים אף כרטיס כניסה לזירת השירה בפרט ולזירה האומנותית בכלל, ברור כי שירתה של דוידוביץ' הייתה מתקבלת ביתר אהדה מאשר באותם ימים. אך ללא קשר לתחום מגדרי זה או אחר, מדובר בשירה חזקה נטו, שעל אף אופייה המינורי והמופנם הצליחה שלא להירמס מתחת למטחי האש השירית המתפרצת שאפיינה את אותה תקופה נדירה שבה הופיעו בזה אחר זה, כלהקות ממש, משוררים מוכשרים ביותר.

דוידוביץ' מצטרפת לערכת העזרה ראשונה המילולית שלי, בה מצויים שורות ושירים של משוררים אהובים, כשמתוכה אני שולפת ומצטטת על פה בשעת הצורך. כך למשל, לפני ימים אחדים, כאשר מת החתול של ידידתי, שלפתי מיד, כנחמה, שורות יפות ועגומות של דוידוביץ' שמספרות על חתול מת: "קערות הפלסטיק של החתול שהיה/ שלנו ומת, השלכתי, כי הצהיבו בקור ובשמש…". או ברגעים משונים שבהם הגוף והנפש נקרעים זה מזה עולות בי מיד שורותיה: "גוף החיה שלי נדחה./ אני הולכת כמו נשאר גוף החיה שלי הרחק ממני ער בחשיכה" או ברגעי עצב יצופו להן "שמי עצב הומוגני על שדה גדול וחרציות. עברנו בו יחד (גלגל ענק מואר סמוך לאופק)…".

 

בחוברת עכשיו מספר 62 מופיע מאמר מעמיק של לאה האן על מכלול שירתה של דוידוביץ', והוא מסתיים במשפט האופטימי כ "'מוקירי שירתה ישמחו להפליג עימה גם בהמשך המסע". באופן דומה, רשימה זו לא באה בשום פנים להספיד את סיגלית דוידוביץ' כמשוררת, כי אולי היא עוד תשוב לפרסם. לעת עתה אמנם המסע הסמנטי המרתק שלה נקטע, אך לכל אותם ממתינים שעומדים, כמוני, על הסיפון ומצפים, מומלץ לחזור ולעיין בהישגיה המרשימים עד כה.

 

 

 

15 תגובות

  1. כתבת יפה דפנה, נהניתי לקרוא. שבת שלום.

  2. יפה כתבת, וחשוב שכתבת.

    אולי המאמר ימריץ את סיגלית לפרסם שוב.

  3. עוד נעלם ראוי מאד: יורם לוי-פורת.

    • דפנה שחורי-לוהר

      יש נעלמים רבים ונכון ביניהם הוא גם יורם לוי פורת
      שמאיה בז'רנו נדמה לי כתבה עליו מאמר יפה ב'הארץ' לא מזמן

      • מאמר רגיש ,דפנה ,כתוב באהבה. מפעל חשוב לאתר קרובים רחוקים.ככה אוהבים שירה כששורותיה נשלפות מהזכרון ומאירות את הרגע הנתון בחסד מופלא . זו הרלוונטיות שלה לחיינו או שמא לחלומנו.

        • דפנה שחורי-לחנה טואג

          חנה תודה ואהבתי את המשפט לאתר קרובים רחוקים כי כשאוהבים יצירה של מישהו זה ממש כאילו היה קרוב שלך

          • יש משוררים שמחליטים לשתוק. לא תמיד זו היעלמות לעתים כדאי לאפשר לשתיקה הזאת להתקיים. ייתכן שסיגלית דוידוביץ לא נעלמה היא פשוט בחרה בשתיקה.

          • דפנה שחורי-ליערה

            יערה
            ייתכן שדוידוביץ' בחרה בשתיקה. ייתכן. למרות שקשה לי להאמין. יותר נראה לי מצב שבו פשוט יבשה הבאר
            או עזבה ההשראה

            נדיר שמשורר שכבר פרסם בעבר יחליט לפתע פתאום להחביא את שיריו במגרה במקום לפרסם אותם

          • דפנה שחורי-ליערה

            למרות שכפי שציינתי במאמר אני מאמינה שכמו שההשראה עוזבת היא יכולה לשוב פתאום
            בעיקר במקרה של סיגלית שהרי מדובר באישה צעירה יחסית בעיקר בתקופה כמו שלנו בה משוררים רבים בני חמישים נחשבים למשוררים צעירים
            בתקופתנו, כשבני השלושים של היום הם בני העשרים של פעם ובני הארבעים היום הם בני השלושים של אז, הרי משוררת בת חמישים זוכה פעמים רבות בתואר 'משוררת צעירה'.
            ובכלל, המשוררים של היום מנומנמים יותר מבעבר, ואינם ממהרים לפרסם ספר ראשון. אחת הסיבות המרכזיות לכך, מלבד הופעת המדיה הדיגיטלית, היא ריבוי כתבי עת לשירה שצצו בשנים האחרונות כפטריות לאחר הגשם, הבאים לעיתים כחלופה לפרסום ספרים.
            כך בהנחה שדוידוביץ' תחזור לפרסם יהיה לה יתרון מסוים על פני רבים אחרים. כיוון שמצד אחד תיחשב משוררת 'ותיקה' שמאחוריה שלושה ספרים, אבל מצד שני, בשל שתיקתה הממושכת שהולידה סוג מסוים של בתולין, תיחשב בעיני רבים, שכלל לא שמעו עליה, למשוררת צעירה, או אם תרצו משוררת חדשה.

          • אני לא מכירה שום מקרה של משוררת בת חמישים שנחשבת צעירה. מי למשל?

          • מה זאת אומרת יערה?את לא בעינינים!!!
            לא שמעת על הספר הטרי של יהודית שחר? ספר ראשון של משוררת צעירה בגיל הזה למשל……..

          • אני לא יודעת על מה אתם מדברים, סליחה שהתפרצתי, הדלקתי את המחשב וראיתי את השם יהודית שחר על הצג. אני מניחה שהתכוונתן ליודית שחר.
            ובכן יודית שחר מציגים אותה כמשוררת צעירה, וזה אכן מפתיע אותה מאוד, את היודית.
            היודית בת ארבעים ותשע ואחד עשר חודשים, אם תרצו לדייק. ובשבעה עשר במאי, ממש ביום הולדתה החמישים תהיה השקת ספרה, ככה יצא.
            בכל אופן היודית לא מרגישה צעירה, היא מרגישה חכמה, ולפעמים ילדה, היא מרגישה חזקה עם אנרגיות מתפרצות, ועדיין כמשציגים אותה 'כמשוררת צעירה' זה מעלה גיחוך על פניה.
            אז יש תקווה רבותי, להיות ננס דרדס בגיל שישים, בבקשה, תנסו.

          • סליחה יודית מקסימה שיודעת לצחוק גם על עצמה "היודית הזו" ןכו..
            ודרך אגב מה רע ביהודית?

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי