תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת

אפשר לדבר באופן פרטי, זאת אומרת, אני לא מתכוון לזלזל במעמד, אבל הקצין ההוא יכול לצאת? תודה. אפשר לעשן כאן? לא, זה לא חשוב בעצם. לא, זה בסדר. תראה, אני לא מתכוון להתיימר להגיד שהייתי חלק מכל זה. כי אני לא. אני אפילו לא קרוב. אני אפילו לא התעסקתי בזה עד ש, שלא יכולתי יותר לבוא. אתה יכול לפתוח חלון? ...

  נחושת. שוב הוא הגיע משעור אומנות עם נייר נחושת, הוא עומד להרוג אותי והפעם בית הספר עומד מאחורי זה. דפנות הנייר מבהיקות כתמי חמרה. הוא מגיש לי בידו השטניות, כמו מגש עליו ראשי הערוף, את נייר המתכת ועליו חקוקה המילה  אמא  אני יודעת מה אתה עומד לעשות ממזר. אתה יצאת מרחמי, אבל הזרע שזרע אותך שחור ומלוכלך. אני שותקת ...

  הקיץ הזה התחיל לאט מידי, עייף מידי, צהוב מידי. בכניסה לעיר משאית עולה באש. אודליאה מחליקה מטה בכסא ופולטת נשיפה חסרת סבלנות מאפה. "חם לי". היא חולצת רגל חשופה ומניחה אותה מולי. היא מתגרה בי כשהיא רוצה להוכיח לי מי מאיתנו יותר חזק. היום אני יכול לראות כמה תמרה דומה לה, מהלכת בחנות ממתקים, דוחפת יד לערמת נחשי גומי ...

  בואו נדבר רגע על ספרות. אני רואה עצמי כאדם הומני עד לשד עצמותיי. אוהבת אדם, אוהבת חיות, מחבבת ילדים עד כמה שניתן, כואבת את סבלם של האחרים וכולי. אל פתחי הגיע הספר "קיץ מסוכן" של המינגווי, בו הוא עוקב אחר שני מטדורים ספרדים בעונה ארוכה של מלחמות שוורים. עקצוץ של בחילה עלה במעלה הושט כשהגעתי לתיאור הראשון של נעיצת ...