אביה בן דוד מו"לית/משוררת/תסריטאית
לַטֵּף אוֹתִי
כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב
הַמִּתְפַּלֵּשׁ בִּנְבֵלָה
כְּחַיָּה שֶׁהַצַּחֲנָה דָּבְקָה בָּהּ
וְהִיא מְשֻׁכְנַעַת כִּי אֵין הַסְוָאָה טוֹבָה מִזּוֹ
וְאָז בְּמָטוּתָא מִמְּךָ
בְּעַט בִּי
לַטֵּף אוֹתִי
כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב
הַמִּתְפַּלֵּשׁ בִּנְבֵלָה
כְּחַיָּה שֶׁהַצַּחֲנָה דָּבְקָה בָּהּ
וְהִיא מְשֻׁכְנַעַת כִּי אֵין הַסְוָאָה טוֹבָה מִזּוֹ
וְאָז בְּמָטוּתָא מִמְּךָ
בְּעַט בִּי
לעיתים זו התחושה שהגברים נותנים לנו או העמדה שאנחנו בוחרות לאמץ מולם.
אני לא רואה איך משנים את מאזן הכוחות הנצחי הזה
פעם ידי על העליונה (ולא אחת) ויש פעמים שמפסידים… את הנצחונות לא מתעדים מספיק. האיזון קיים.
הריח שלך כמו סם לעצום את העינים הלואי והיינו מטיילים ברחוב
מצחיק, חוש הומור זו מעלה יקרה.