אסתי ג. חיים סופרת
מדף הספרים של אסתי ג" חיים
הסופרת אסתי ג" חיים בוחרת עשרה ספרים שבלעדיהם הספרייה שלה לא הייתה שלמה והיא לא הייתה אסתי. מתוך אלפי ספרים שקראה בחרה ג" חיים ספרי ילדים כמו פצפונת ואנטון, ספרות ישראלית של א.ב. יהושע ודוד פוגל ואת טוני מוריסון האמריקנית
<!–
אסתי ג" חיים | 10/7/2008 12:10 
פצפונת ואנטון – אריך קסטנר
כל ספריו של קסטנר היו אהובים עליי מאד. קראתי אותם שוב ושוב. הייתי מדמיינת איך אני פוגשת תאומה אבודה ברמות-ים על ים הרמות ואיך אני לוכדת גנב נאלח בעיר גדולה וזרה, אבל בחרתי ב"פצפונת ואנטון" מפני שהכי הזדהיתי עם פצפונת. גם אני הייתי קטנה מהרגיל, ממציאנית כרונית ותיאטרלית, והחיים הפנימיים היו חשובים לי מאלה שבחוץ. סצינת מוכרת הגפרורים הקטנה על הגשר נחרטה עמוק בנפש הילדה שלי, וכשבגרתי והיה עליי להיבחן בבחינת הקבלה בבית הספר למשחק, בחרתי מונולוג של פצפונת.
סדרת החמישיה – אניד בלייטון
סיפורי ההרפתקאות של "החמישייה המפורסמת" – אן, ג"ורג", דיק, יוליאן וטימי הכלב, לקחו אותי הרחק מבית הורי בחיפה לעיירות אנגליות נידחות ואזורים כפריים-ירוקים ואפופי מסתורין, אך גולת הכותרת של הספרים האלה היה ה"טוזיג"- הפיקניקים שערכו, כריכי הבשר ועוגות השוקולד שגרמו לי לרוץ למטבח ולהכין לי "כריכים" דומים, ולטרוף אותם תוך שאני מדמיינת כר דשא אנגלי. הכי אהבתי את ג"ורג", שרצתה להיות בן.
כמעיין המתגבר – איין רנד
את הספר הזה בלעתי כשהייתי בת 14 או 15, ומיד ניסיתי לאמץ את תפיסת העולם הלוגית- נטולת רגשות של האוורד רורק, שהזכיר לי בדיעבד פסלים מונומנטליים בארצות לא דמוקרטיות, ורנד עצמה. כמובן שנכשלתי בכך כשלון מוחלט, וזמן לא רב לאחר מכן נגמלתי גם מחיבתי לרנד כסופרת.
<!–<<>>
חמדת – טוני מוריסון
עוצמתו של הסיפור על אם שחורה המשמשת שפחה ומעדיפה – נאלצת להרוג את בתה כדי להצילה מגורלה הקשה, תפסה בגרוני ולא הרפתה. יכולתה של מוריסון לחבר את הפרטי והאישי עם מחאתה על תופעת העבדות בכלל ומצבן של נשים שחורות בפרט, הופכת את הספר מ"ספרות מגוייסת" לספרות מופת.
עין החתול – מרגרט אטווד
גם שנים לאחר שקראתי את הספר הזה, אני מונה אותו בין אותם ספרים שלא ישכחו. ילדה קנדית נופלת קורבן להתעללות של חברותיה לכתה. זמן רב טיילה עם הוריה ואחיה במחוזות טבע נידחים, והיא אינה יודעת כיצד להיות "בת", אינה יודעת להתלבש נכון, לדבר נכון ולמצוא חן. ההתעללות אינה פיסית
ואינה אלימה כביכול. היא מבוססת על "חינוך מחדש", "לטובתה" של הילדה המבודדת בעולמם האכזרי והנעול של הילדים בני גילה, ואינה יכולה להעזר באיש-גם לא באמה הדואגת. רק גולת קסמים, "עין החתול" הטמונה עמוק בכיסה, יכולה לעזור לה להתגבר על רוע ליבן של אלה שהתעללו בה.
המאהב – א.ב. יהושע
קראתיו בגיל צעיר. הסיפור מתרחש בעיר שלי, חיפה. החלונות המוארים בבתים על גדות הואדי, הנסיעות לים של הילדה דפי, האהבה הניצתת בינה לבין נעים, ובקריאה שניה ומאוחרת יותר, האבא, שיאושו השקט גורם לו לחפש את המאהב של אשתו ולהשיבו אליה, הקסימו וריגשו אותי. הכרתי את בני האדם הללו מקרוב.
<!–<<>>
חיי נישואין – דוד פוגל
יצירת מופת, שנכתבה בעברית מופלאה. נפשו העדינה והכנועה של גורדוויל, וחוסר האונים שלו נוכח תיאה- אשתו המענה- גרמו לי לחווית קריאה מטלטלת ועזה. גורדוויל נסחף למערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית עם אשתו עד להרס מוחלט, ומתעלם מלוטה הטובה, המאוהבת בו. הוא מצליח להכחיש את האמת על יחסיו עם אשתו ומאמין באיזו אשלית אושר גם כאשר ברור שלא כך הדבר. גם התקופה- וינה הדקדנטית שבין שתי מלחמות עולם, משפיעה באווירתה האפלה. לאורך כל הספר ניסיתי למנוע מגורדוויל לצעוד בדרכו החד-סיטרית במדרון התלול. ניסיתי לשכנע, להסביר, לכעוס ולבסוף לכאוב את כאבו. אבל זה לא עזר.
לוליטה – ולדימיר נבוקוב
ספר המוכיח את גדולתה של ספרות משובחת. יכולתו הגאונית של נבוקוב לגרום לקורא לחוש בו זמנית אמפטיה ותיעוב להומברט-הומברט הלוקה בנפשו, פדופיל חסר מצפון ואדם בלתי אמין החשוד ברצח, המאוהב אהבה נואשת בילדה בת שתים-עשרה. קראתי את "לוליטה" יותר מפעם אחת, ובכל פעם התפעלתי ממשהו אחר- השפה, העלילה הבלשית לכאורה, האירוניה ובעיקר מהבנתו העמוקה של נבוקוב את נפש האדם.
רחוב המדרגות – יהודית הנדל
אבי קיבל את הספר במפעל בו עבד, במסגרת הפרוייקט של הוצ" "עם עובד", כאשר העם אכן עבד. נטלתי אותו (בגירסא הישנה, מספרייתו של אבי) לידי באקראי, ולא הנחתי. ספרות נועזת לזמנה, שתיארה אנטי גיבורים ואנשי שוליים בתקופה שסופרים קנוניים תיארו גיבורים-הירואיים. ושוב- שבה אלי חיפה של העיר התחתית, ובני אדם שחייהם הוחמצו. המחאה החברתית השזורה בין דפי חייהן של הדמויות, היתה אף היא חדשנית לתקופתה. לאחרונה קראתי שוב את הספר, בגירסתו המחודשת, ושוב נגעו לליבי אברם, אהובתו מהכרמל – אראלה, רבקה, אהבת נעוריו שעדיין מחכה ערב-ערב לשובו הביתה, וכל מניפת הדמויות החיות כל-כך.
<!–<<>>
ככה זה קרה – נטליה גינזבורג
פשוט ככה. מפני שהספר מצויין. ומפני שהמונולוג של הגיבורה שירתה כדור אקדח בין העיניים של בעלה מפני שלא החזיר לה אהבה, גרם לי לשכוח שמדובר בדמות בדיונית. היא מגלגלת את סיפורה הטראגי לאחור, וכל שאפשר לחוש כלפיה הוא חמלה והזדהות. אשה קטנה ואפרורית שבסך הכל רוצה לאהוב ולהיות אהובה. היא צועדת בדרך שאין ממנה מוצא, ושוב, כל-כך רציתי שגורלה יהיה שונה.
רשימה מאד מעניינת. עם חלק ממנה אני מאד מזדהה. פצפונת ואנטון, החמישיה, עין החתול המופתי, חמדת.
את המאהב אני צריכה אולי לקרוא שוב. פעם הוא היה אחד הספרים השנואים עלי, אבל אני מודה שאני כבר לא זוכרת למה..
אליענה, תודה. גם רגשותי שלי כלפי "המאהב" היו מעורבים, אבל עדיין, השפעתו היתה רבה.
אסתי, נפגשנו בילדות. אחר כך קצת נפרדנו. אבל נראה לי שאנחנו נפגשות היום. כאן.
🙂
איריס
איריס, תודה ו..חיוך- אני לא בדיוק יודעת איך יוצרים את החיוך האינטרנטי הזה (:- הי הצלחתי!
ככה זה קרה-פנינה גאונית
ואני מכירה בעל פה כאילו היה זה שיר
דפנה,
אני מבינה אותך כל-כך. נובלה מופלאה.
רמות ים על ים הרמות. שם גם נתקלתי בפעם הראשונה בביטוי "צרת רבים נחמה פורתא". נדמה לי שלא מזמן תורגם הספר שוב, לשפה פחות גבוהה. אולי חבל, הרי הבנו ואהבנו אותם גם כשהרקיעה שחקים.
לדני, מ"35 במאי" קוראים היו בעברית קונרד.
ככה זה, אנחנו חוזרים ונעשים אוניברסליים.
רשימה מעניינת, הזדהיתי עם רובה.
את עין החתול לא קראתי, אני מבינה ממך שכדאי.
הדס, תודה, ואני אישת מעדיפה את התרגום הישן. אולי מפני שאז, בקריאה הראשונית ההיא, השפיעו עלי סיפריו של קסטנר השפעה גדולה כ"כ
9 גם אני אוהב ביותר, לא יודע אם עשירייה פותחת אבל מזדהה, למעט המאהב. והכל טעם אישי. אבל העיקר זו התמונה, כמו נלקחה מתקופת בית הספר התיכון. יצא משהו.
איציק תודה. והתמונה דווקא אינה אהובה עלי, והיא מהזמן האחרון.
אסתי, איזו רשימה נהדרת! גם הספרים וגם הכתיבה. גם אני פתחתי ב"פצפונת", וציינתי את "עין החתול", אבל עכשיו אני חושבת – איך לא ציינתי את "החמישייה". וגם אני הכי אהבתי את ג"ורג". ואיך לא ציינתי את "חמדת". 🙂
לי,
תודה (: תמיד יהיו ספרים שרצינו להכניס לסד צר הזה, ולא הצלחנו או לא זכרנו. זנ די בלתי אפשרי.
לי,
תודה (: תמיד יהיו ספרים שרצינו להכניס לסד צר הזה, ולא הצלחנו או לא זכרנו. זה די בלתי אפשרי.
אילו ערכתי רשימה כזו היא היתה שונה לחלוטין. ( הייתי מתחילה עם רובנזון קרוזו… ששלח אותי לחפש איים ועכשו מצאתי ) אבל עושה חשק לקרוא בעיקבותייך.
סבינה, כן גם רובינזון קרוזו ולטעמי גם כמה דיקנסים שהצטערתי מאוד שלא הכנסתי, אבל מה לעשות, הם שמורים בליבי.
גם יפה וגם חכמה, רשימה מענינת, עושה חשק לחשוב מה היתה הרשימה שלך, אולי במקום החמישיה הייתי שמה את האסופית לצורותיו, ובמקום המאהב את ארצות התן של עמוס עוז, ומה שהשפיע עלי הכי בנעורי היו הספרים של פנחס שדה, הם השאירו אותי פעורת פה, לא זוכרת למה…
חני תודה! את מוזמנת להכין רשימה משלך! אשמח לקראה.
אסתי יקירתי
מענין רשימה מעניינת
בימים אלה סימתי לקרא אלה תולדות אהבה
כל כך נהנתי
להתראות טובה
מאוד יפה ערכת עם התמונות ודיברי הכתוב
טובה יקרה, תודה. אגב, לא אני ערכתי הכל. זנ פשוט התפרסם בNRG והעתקתי.
היי אסתי.
אחלה רשימה.
שמחתי שכללת את "כמעיין המתגבר",
בשבילי הוא היה ספר מכונן כנערה.
כל כך רציתי להיות דומיניק, וחשבתי דומה להווארד רורק (עד כמה שאפשר מבלי לתלות עצמך על עץ).
רונית, תודה. כמוני-כמוך לגבי רורק…
רשימה נפלאה, אסתי. כולל מה שלא קראתי.
:))))
ואני "הכרתי" מקרוב את ודוצ"ה.
עד היום אני מאוהב בה.
שחר- מריו (: מה אתה אומר!
תודה אסתי כתוב יפה . אוהב.
גם בנשים קטנות היתה ג"ורג"
אותה אהבתי.אני יותר "גדולה" ממך
הי ככה את נראית ? התמונה בבית האמנים באמת עשתה לך עוול.
ניפגש. מצא חן בעיני איך הפכת את סמל החיוך ויצא מצחיקון עם כובע . חושבת שאאמץ. מקורי מאוד מצידך (:- ממני
🙂 או:-)
הי אסתי. תודה רבה, נורא נהנתי. חלק קראתי חלק לא — אבל עשית טעם! א.
טוני מוריסון מדהימה ומיוחדת הייתי מוסיפה את ה"עין הכי כחולה" ו"סולה, -שתי יצירות מיוחדות שלה, ו"הר אדוני" של הארי דה לוקה – אכן רשימה מרשימה
הי אסתי, בהחלט רשימה מעניינת, ותארת יפה את הספרים, אני איתך בחלק מהספרים. ואם הייתי עורכת רשימה אחד או שניים מאלה שציינת היו ניכנסים. כמובן אריך קסטנר, וכמעין המתגבר שהשפיע עלי מאד, פתאם הבנתי משהו אחר על החיים, היתה דמות שנידמה לי ששמו היה טוהי, דרכו הבנתי שלא כל מי שרוצה לעזור עושה את זה מתוך נדיבות, ושטוב הלב הזה, המחסה שמישהו נותן לך הופך להיות בית כלא מתוכנן הייטב, סגור לתלפיות.
כמובן שטוני מוריסון משום שהצליחה להמחיש את חיי העבדות, והשאירה את הדילמה הנוראה לקורא.
חיי נישואים של פוגל, שוב היכניס אותי לעולם שלא הכרתי ומסכימה עם התאור שלך. ויהודית הנדל ברחוב המדרגות קראתי בנעורי, זו היתה חוויה מרתקת, ורק כשבגרתי הבנתי את גדולתו של הספר, כשהבנתי את מצוקת החיים בשולי החיים, ואת היכולת של הנדל להכנס לעורם, ואולי רק בשביל הספר הזה היה מגיע לה פרס ישראל.
מירי, אומי,חנה ואורה, תודה. אורה, כן, מגיע לה, ליהודית הנדל, שעיני טובה מסופרות אחרות בנות דורה, ומשום-מה זכתה לפחות תהילה.
אריך סטנר שולתתתת. אין עוד מלבדו.
טוני מוריסון הוא ספר שפשוט קורע את הקישקעס בעוצמה שלו. ספר מונומנטאלי.
כנראה שחייבים לקרוא את "עין החתול" – אם כולם אומרים…
והתמונה יפה לך מאוד.
מיכל, תודה. קסטנר מוביל, מסתבר. חבל שהדור הצעיר מעיר אותו פחות.
אני לא בטוחה אסתי. הספרים שלו נמצאים בכל "צומת ספרים" ולעולם אינם בהנחה. פעם מצאתי אותם בהנחה קטנטונת (10 ש"ח לספר) -וכל מי שסיפרתי לו והוא בן גילי – רץ לקנות. אני מכירה משפחות שמחזיקות את כל הסדרה.
פצפונת ואנטון, החמישיה, כמעין המתגבר… אנחנו שנינו מאותו הכפר, אסתי.
את פצפונת אני קורא עכשיו שוב עם הבן שלי, אבל אל "כמעיין המתגבר" ועוד יותר אל "מרד הנפילים" כדאי לחזור אחרי שנות העשרה-עשרים. פתאום מבינים מה שלא נתפס אז בכלל.
אמיר,
עשית לי חשק לקרוא את רנד שוב. תודה.
הי אסתי
חסרים לי כאן ברשימה שני "חולי נפש" שאני אוהב לקרוא: האחד הוא דוסטויבסקי – האחים קרמזוב והשני הוא מישל וולבק – החלקיקים האלמנטריים. אולי גם כפרה של מקיואן וחרפה של קוטזי. לגבי טוני מוריסון – כל מה שהיא כתבה כמעט הוא מופת. אני הייתי מוסיף גם לזכר נערותי שהלכה מזמן את: 2001 אודיסאה בחלל של ארתור סי קלארק ואת מעבר לעלטה של אורסולה קיי לה גווין, שני ספרי מד"ב קלאסיים שהעולם שלי מורכב מהם ואולי מושתת עליהם.
הי אסתי
אני קורא את הביוגרפיה וקולט שאנחנו שנינו מאותו הכפר… נווה שאנן. למדת בעירוני ג"? איזה מחזור את?