החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
כתבתי בגוף שלישי כדי להקל על עצמי להתמודד עם מצב בריאותי. המרחק הזה ביני לבין גוף שלישי מסייע לי להביט במצב בפן אחר.
תקופות של שפלה בבריאות היא זו שתמיד מדאיגה. תחושה זו של חוסר-אונים וחוסר-ישע מהולה בבלבול וחוסר ריכוז – מדרבנים אל המאבק, להילחם למען הישרדות החיים. הגוף משתוקק לחוש טוב יותר מוליך את המחשבה למרות הלאות למציאת פתרון מהיר ככל האפשר. לדפוק בדלתות של החיים בבקשה להיפגש עם אותם האנשים, שבידם פתרון ולו חלקי. להיפתח אל הרפואה גם האלטרנטיבית, לכל הרפואה שתתן את פירותיה.
כי להרגיש רע נפשית ופיזית זה כאילו לפול לתוך מרה שחורה, חולות נעים שמושכים את הגוף מטה, וממנו הדרך חזרה כרוכה במאבק כביר אם בכלל. כי כאשר הגוף מתרוקן מתכולתו- האנרגיות, הנשמה מגששת לה באפילה מבעיתה, הלב מפרפר בבהלה. כי כאשר חוט של מוות מתחלחל אט-אט בהתחלה בעמוד השדרה ואחר-כך בשאר האיברים, זה כמו נצים בכוננות לעוט על המטרה. כי כאשר המחשבה מביטה בעולם החי והקיים בשיא העוצמה מסביבה, קולטת עד כמה היא תשושה לאין ערוך ובתוכה מקוננת מעט קנאות.
והנה מגיעה השאלה העיקרית, זו שתקבע אם למות או לחיות. להיכנע או לאגור את שארית הכוחות כדי לחזור אל המאבק. כי מה שמפריד בין החיים למוות הוא הינו אותו החוט הזוהר דקיק, זוהר כדי להדגיש את הגבול.
אבל, לא, לא להיכנע. לא להכריז תבוסה כאשר הגוף עדיין גומע מלוא ריאותיו את אוויר החיים. לא כל עוד פותחים עיניים ורואים עולם. לא כל עוד דפקנו על כל הדלתות. אי שם בלב, באחד התאים, הנשמה רקמה כבר מחוז-כיסופיה לחיים. הישועה תבוא מתישהו, איכשהו, תצוץ מאיכנשהו כמו כלה. להמשיך לחיות עם העליות והירידות, עם העייפות והיפקחות. להרים את העיניים מעלה אל רחמי השמים.
יעל בר שם
תחזק רוחך וייתחזק גופך.אמן.
תודה רבה יאיר.
צמררת אותי. שהגוף יקבל אפילו קצת מכוחות הנפש הגדולים שלך יעל.
אמן ואמן. תודה רבה מיכלי.
יעלה נשמה, צמררת אותי ….
הקריאה שלך, הרצון המדהים שלך לחיות ולחיות טוב, הם כל כך הרבה יותר ממה שיש לרוב האנשים בעולם.
אנשים כאן חיים-מתים, הרוב המכריע לדעתי.
בריאותם טובה משלך? זה זמני, ומדובר רק בגופנית, ולא כולם..
תראי כמה מתים לנו במדינה, כל שבוע איזה אמן אחר נפטר, והסרטן מכה בכל כך הרבה, ונוסף על הכל, מי שחי ובריא לכאורה, אז כל כך הרבה מתוכם חיים כמו זומבי: עבודה-בית-עבודה, עם מבט של חי-מת.
ואני באה מנקודת ההשקפה שהרוח חשוב מהחומר, ואחרינו נשארת נשמה שהיא החשובה.
והכי חשוב: את מזכירה לי מאד מאד את כתיבתה של רחל המשוררת !!
היא סבלה מאד מחולי גופני, וכתבה המון על הסבל, כולל המילים "חוט חיים" שאני זוכרת ממנה.
קראת את שיריה ?
ומאחלת לך מכל הלב, להבריא יותר ויותר.
רונית דברייך מאוד נגעו ללבי. תודה רבה על תמיכתך.
לא קראתי את השירים של רחל המשוררת, ולא ידעתי שהיא כתבה על סבלה. נראה שכול מי שסובל מדבר באותה השפה. בגיחה הבאה שלי לארץ, עם ירצה ה", אקנה את הספר שלה. תודה וחיבוק גדול.
אל תכנעי לעולם ותמיד תביטי למעלה.
ואמן שתרגישי טוב יותר!
תודה רבה שירי.
כואב לקרוא מה שכתבת, אבל נותן ביטחון שאת תשרדי הרבה מעבר כולנו.
בטח גם קר לך שם בחו"ל (לפי התמונה).
תודה רבה איציק. אשרוד, אני מוכרחה לשרוד ולחזור אל שמחת החיים.
קר מאוד בצרפת, קור כלבים, התרגלתי במקצת.
הכמיהה העצומה לחיות היא כמו חוט תקווה משתלשל מלמעלה, והיא נתלית בו כשהכוחות נותנים לה; אסור לה להרפות, להמשיך ולהיתלות, להחזיק, למשוך עצמה מהתחתית…היא תבריא!
כתוב כל כך יפה וכל כך עצוב וכואב
אל תחסכי מאיתנו את השיתוף
מקווה יום אחר לקרוא שמממש טוב לך ממש ממש טוב לך ,ושיהיה!
בידידות
מירי
בוקר טוב יעלה
מפנה תשומת לבך לזה שקראתי את המאמר הפיוטי עצוב מקווה שלך שלא תחשבי בטעות שלא ,כי לא שמת לבלתגובתי הקודמת . יודעת שלא ראית מכירה אותך כבר. אני כאן עם כולם .חיזקי ואימצי במשיכת החוט וגילגולו לכדור צמר ענק
מירי
מירי חמודה, אני מרגישה עכשיו כל כך נבוכה, למזלי שאת מכירה את העפיפות שלי… הייתי בטוחה שעניתי לך.
אל תשאלי אתמול הייתי אצל הרופא, אחרי שלוש שעות המתנה שמתי לב ששכחתי חצי מהניירת שלי. חזרתי הביתה ולרופא. בסוף הבין הרופא למה אני כל כך עייפה, הוירוס שנדבק עלי מאז שהותי בארץ תרם הסתלק לו. אני עכשיו עם אנטיביוטיקה.
תודה רבה לך מירי על העידוד והתמיכה הגדולה שאת נותנת לי ולאחרים. אני מודה לך על נוכחותך.
תודה רבה לבנה, על המילים היפות שכתבת לי ועל תמיכתך.
יעל יקרה, אני מאחלת לך שתעברי את התקופה הזו ותשכחי את הכאב. (מה שמדהים בכאב הגוף זה שכשהוא עובר באמת שוכחים אותו!) ואל תוותרי!
תודה רבה שירה. לא ארפה, לא אוותר – זה מה שנשאר לי לעשות בחיים, גם אם הכאב הוא שוחק לפעמים.
תודה לך, חברתי היקרה שאת כותבת לנו, זה אומר שאת סומכת עלינו שאנחנו איתך, שאיכפת לנו, אני מתפעלת מיכולת הכתיבה והדקויות, ישלך המון כח ורזרבות אני מרגישה את זה מרחוק, מאחלת לך להיות חברה של עצמך, באהבה רבה, טובה.
תודה רבה טובה על המילים היפות.
אני מקווה שובטוחה שתקופת השפל תגמר בקרוב ותרגישי טוב יותר, פיזית ורגשית. מהקריאה של הדברים שאת כותבת ברור כי יש לך כוחות נפש עצומים.
אליענה, תודה רבה. הכול יהיה בסדר, זה מה שאנחנו צריכים לומר.
יעל יקרה, אף פעם לא לוותר! תכתבי הרבה כי נראה לי שזה תרפיסטי לעצמך ומענג לכולנו.
תחזיקי מעמד את שומשת?
תמר, הכתיבה היא מאז ומעולם למעני התרפיה. ממנה למדתי המון דברים. אני מאוד מודה לך על תמיכתך.
הרבה בריאות וכוח, יעלי.
וכשקראתי, חשבתי שזוהי בטח המנטרה שעולה על שפתי חולים קשים למיניהם. שזה בטח מה שמרגישים, המאבק היומיומי, היטבת להעביר את המילים. תבורכי.
תודה רבה יעל. תבורכי על טוב ליבך.
yael je suis desole de t"avoir vexer,je sais que tu es fatiguer et je prie tjr pr toi,ta reponse ma fais tres mal prcq dans cette amitie je n"est aucun interet et la seule raison pr l"aquelle je voulais te parler c"etait pour savoir comment tu te sent.au moin maintenant je sais ce que tu pense de moi mais c"est pas grave.
je ne veux pas me facher avec toi prcq tu es trop chere pour moi,tu sais combien je t"aime et je t"apprecie,et ca sert a rien de se facher pour des connerie,je te souhaite une prompt guerison,bonne nuit….
ג"ניפר היקרה. בזמנך הפנוי תתקשרי אלי. אוהבת אותך.
רפואה שלמה. תחשבי טוב ויהיה טוב זה עובד גם כשהכל נראה חסר תקווה.
תודה רבה אביטל