החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
סליחה לכל הכותבים אם לפעמים אינני מסוגלת להגיב על הפוסטים שלכם במידי.
שעות ארוכות אני בוהה מול הדף הריק של המחשב, וכותשת במוחי איך לכתוב את מה שמעיק עלי. ביום שישי הזה יש לי טור בבית חולים, ואולי נצליח לגבש דעה על מה נעשה או לא נעשה על פי הבדיקה האחרונה שביצעתי בקשר לבעיה הרפואית, אם בכלל יש מה לעשות.
בחוץ קר מאוד, אפס מעלות והחלון לאורכו של הקיר רועד כמו גופי. לא בית החולים מפחיד אותי, כי עם השנים למדתי למצוא בו כבית שני, אלא מה יאמרו הרופאים. הפגישה העתידית הזו מעוררת בתוכי זיכרונות אפלוליים, לא רצויים, שדחקתי אי שם באחד התאים של תת-המודע עמוס מעל ומעבר, אך עם זאת לא גרועים עד כדי כך.
במהלך כל שנות חיי, התרגלתי לשמוע בפיהם של הרופאים שאין פיתרון לבעיה חשוך-מרפא, שלחו איתי מפרופסור אחד לפרופסור אחר, בלא תוצאות. אני עדיין רואה את עצמי יורדת בגרם המדרגות הרחבות של בית חולים תל השומר, פניי מושפלות בקרקע, דמעות שוטפות את לחיי החיוורות. מאוכזבת וקצת עצובה על משהו שכבר הכנתי את עצמי אליו, אין רפואה. בכל זאת, חשבתי שאולי… אולי בכל אופן משהו טוב יצא מהפגישות אילו.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עם אותה הבעיה שהציעו לי הרופאים לחיות אותה כמות שהיא. יד מנופחת ומכוערת, שכיום כפפת לחץ בצבע עור עוטפת אותה בחום ואהבה. יד שהפחידה את מי שמבט עיניו נפל עליה, כבר לא מותירה אותי נבוכה ובאי-מנוחה כמו חייה מוזרה שמסתובבת בכלוב שלה. כי למדתי, על כורחי, בטוב וברע, לקבל את היד שלי כפי שהיא, את מגבלותיה, את כיעורה ואת כל מה שהיא מציגה בשבילי.
כי זו היד שלי, חלק מגופי, חלק מנשמתי, חלק בלתי נפרד ממני. לחצתי את היד בידידות, ואיחלתי לה את הברוכה הבאה אל תוך עולמי.
יעל בר שם
יעל, החולשה הפיזית של גופנו, או איבר אחד בתוכו, הופכת אותנו לטובים יותר ומלאי חמלה כלפי חולשות הזולת. זה לא מנחם את הגוף הכואב, אבל נותן מקום לראות בחסרון- יתרון,מעלה. ניחמתי אותך במשהו?
לבנה היקרה, כוחות דברייך מסייעים לי לעבור את התקופה הקשה שלי. תודה רבה.
אני מעריצה את הכנות והכוח שלך כאחת. ומאחלת שהכל יסתדר לטוב. תרגישי טוב. אומי.
תודה רבה אומי, מילותייך נגעו לליבי.
סופרת ותירפיסטית. איזה שילוב מנצח.
חיבוק לך וליד.
ידידות-יד
הידידותיות מתחילה בבית בין יד ליד.
ללמוד ממך
מירי היקרה שלי. זה מתוק, מתוק. תודה רבה על המילים היפות, תודה רבה על הכול.
תודה רבה איריס.
עזבי אותך מהיד ושימי לב לנשמה.קיבלת מלמעלה מתנה אחרת .
אביטל, כבר מהתגובה הראשונה שלך בבלוג הלפני האחרון הבנתי שקלטת אותי. הנשמה של שתינו יודעות על מה אנחנו מדברות. הקב"ה נותן את הכוח להתמודד בכל המצבים, גם עם הכאבים שלי שהם כרגע חלק בלתי נפרד מחיי. וכפי שאמרת לי בפוסט הקודם, תבוא הישוע, יום אחד, מאיזשהו מקום ולו לא ציפינו כלל.
למרות שלא ראיתי אותה, היד שלך הכי יפה בעולם, וכך תתייחסי אליה כעוד דרך
למרפא.
איציק היקר. תודה רבה, זה מאוד מעודד ויפה. אהבתי "היא הכי יפה בעולם". צחקתי. אתה כזה מצחיק.
אחד מידי הכי טובים הוא צייר שאני אוהב במיוחד – פסח סלבוסקי. לפסח קטעו
כתף בהיותו בן 16 בגלל סרטן עצמות. הוא מפליא לעשות ביד אחת. לעתים אני חושב שגם אם היו לי 4 ידיים לא הייתי מצליח ליצור לציוריי קונסטרוקציות- מסגרת מורכבות ומקוריות מעין אלה שהוא יוצר דרך קבע. הוא אוהב להזכיר שבעצם מציירים ביד אחת.
תודה רבה מרדכי הדוגמא שהבאת מאוד מעודדת ונגעה לליבי. נזכרתי עכשיו, אחרי שקראתי את דברייך, שראיתי אנשים שמסוגלים לצייר בכפות רגליהם אחרי שקטעו את שני הידיים שלהם.
אין גבול לאומנות.
אכן, מצטרפת למרדכי – הגבול שלנו לא נקבע ע"י הגוף. וגם את מוכיחה את זה פה בבלוג שלך!
תודה רבה שירה.
שימי לב שמרוב הזדהות עם עוצמת היד האחת שלו, כתבתי אחד מידי במקום אחד מידידי. יד הנפץ
שמתי לב, כמו שאומרים לא היד היא הכותבת או העושה אלא הנשמה של האדם.
יעל יקרה, הרגישות והכנות שלך מדהימות אותי בכל פעם מחדש. אני מקווה שתרגישי טוב במהרה.
תודה רבה אליענה היקרה שלי על המילים היפות ועל העידוד שלך. נוגע לליבי.
יעלי יקרה,
אני מושיטה לך יד ומחזקת את שתי ידייך. את מושיטה ידיים לחיים באופן שמעורר בי התפעלות על האומץ והגבורה שלך. אני מתפללת שהכוחות שלך ימשיכו כך, בתום ובאמונה.
תודה רבה מיכלי. ללא האמונה שלי בהקב"ה סביר להניח שאני לא הייתי כותבת על מה שעובר עלי בתקופה האחרונה.
צץ לי רעיון פתאום לפוסט הבא שלי. הכול יהיה טוב ובסדר.
היי יעל, אני חושבת שאת מאוד אמיצה. גם שאת כותבת פה וחושפת את עצמך וגם בגלל שלמרות הכל את לא מוכנה לקבל ש"ככה זה וצריך להתמודד עם זה". רואים שיש בך רוח לחימה בוערת ואני מאוד מאוד מקווה שעם התקדמות המדע, ימצאו תרופה למטרד שלך. תרגישי טוב.
שיר, תודה רבה על העידוד ועל המילים היפות. עם הרפואה המתקדמת סביר שימצאו פיתרון אם לא מלא אז חלקי. בינתיים נתאזר בסבלנות.
אני מאוד מקווה שימצאו פיתרון מהר!
אמן ואמן
היי יעל
מה שלומך היום, כמה את חכמה שמצאת לך חברות כמונו, התפקיד שלנו כמו מקהלה יונית להזכיר מה שאת יודעת, שאת מיוחדת, , שאת יחידה במינך, ובטוח שמשהו טוב יקרה…
כי ככה יש ניסים בעולם
אני מצטרפת, הערב לשיר לך בקולי הצרוד, בקולי האנרגטי, משהו טוב חל
חייב לקרה…
כי המשהו הזה הוא שלך, הוא בדרך…
שימרי על עצמך
להתראות באהבה טובה
טובה מתוקה, התרגשתי מתגובתך, על המילים היפות, העידוד ועל שירתך כדי שארגיש טוב יותר.
עם איחולים כמו שלך, חמודה, לא רק אני ארגיש טוב יותר אלא גם עם ישראל.
תודה רבה, תודה על הכול.
דרך הגב יעל ישראל היא זו שביקשה ממני להצטרף לבלוגיה. ואני מודה לה מקרב לב בזכותה זכיתי לתמיכה של כול הנשמות הטובות בבלוג.
תודה יקירתי: על לבך הגדול, על עוצמתך, על רכותך, על תבונתך, על שאת משתפת אותנו.
וכמה הטקסטים האלה שאת כותבת על המחלה הם יפים ונוגעים ומרגשים ומכילים.
יעלי היקרה לי מאוד. תודה רבה על הכול, על העידוד, על תמיכתך ועל נוכחותך.