עד שהילד שלי ישתחרר אני אמות
הזמנתי טבעות פילה לבן ברוטב שום קלוי ובירה. אכלתי לאט, הבטתי באנשים ורוקנתי מחשבות ממוחי. תמי התיישבה לידי. פניה המשולשים העידו על קילוף עמוק – פצעי אקנה שהותירו תלמים, שיער אפור וחסר ברק, פה דק, אף, שללא ספק שופץ וגזרה נטולת נשיות.
הזמנתי גם לה אותו דבר. היא שטפה אותי במלל. בת שלושים ושתיים, הגבר שלה יהיה מלך אצלה אבל גברים מחפשים היום רק כסף ותואר. במצב רוחי יכולתי לשלוף מספיק רוע ולומר לה שגברים מחפשים גם קצת יופי, אבל אפילו לדבר לא היה לי כוח, הרגשתי בחילה. אחר כך הודיעה לי על החלטה אסטרטגית שקיבלה לאחרונה. היא עומדת לעשות ילד מחוץ לנישואים.
"תסכימי שאהיה האבא?" שאלתי.
"זה שהזמנת עלי לא נותן לך זכות לצחוק עליי."
"את יכולה לענות שאינך מסכימה," שמתי עצמי נעלב.
"בן כמה אתה?"
"חמישים ושמונה."
"דווקא חשבתי פחות, מכסימום ארבעים ושמונה. אתה תמות כשהילד ישתחרר מהצבא בערך."
"להתראות תמי, אני עוזב."
צעדתי לכיוון היונדאי ושמעתי אותה מאחורי גבי:
"חכה, אני באה אתך."
היא הגיעה מתנשפת. גם חמישה מטרים קשה לרוץ עם נעלי עקב.
"מונית לראשון תעלה לי יותר ממאה שקלים. הכי טוב אסע אתך."
לקחתי אותה לראשון. ככל שהתקרבנו לביתה, חשתי את מבטה מזווית עיני.
היא התלבטה בקול: "דווקא טוב אבא בגיל שלך. עד שהילד יגדל, תדאג לו. נגיד שהוא יהיה בן עשרים, מכסימום עשרים וחמש, תמות ואני אירש אותך. מה רע."
אם לא פניה המחורצות הייתי מנשק אותה עכשיו.
היא הובילה אותי עד לביתה ולפני שיצאה אמרה:
"תביא את הסלולארי שלך."
"תביאי את שלך."
"אין לי, רק בזק."
"מה רע בבזק?"
היא הכתיבה לי והקלדתי אותו לנייד שלי.
"מתי תתקשר?"
"מחר."
"אתה רוצה לנסוע מפה?"
"לאן?" היתממתי.
"תיסע, אני אעשה לך טוב. אחרי זה יבוא לך חשק לצלצל אליי מחר. כמה שאני חושבת על זה, מה אכפת לי הגיל שלך. אתה נראה בסדר. בטח המצב הכלכלי שלך טוב. כל החיים עבדת וחסכת."
הודיתי לה על הרצון לענג אותי והבטחתי שמחר אתקשר. לפני שיצאה ליטפה את הירך שלי.
"אתה בטוח שלא בא לך עכשיו?"
כשלא הגבתי הוסיפה: "הפסדת. אבל מחר גם טוב."
היא נישקה אותי באוזן ויצאה.
הסתבכתי עד שהצלחתי לצאת לכביש הראשי. עצרתי בתחנת דלק שוממה, יצאתי מהמכונית והקאתי את נשמתי.
איציק אביב כותב רומנים וסיפורים
קצת התאכזרת אליה, בעיני. למרות הבחילה והניכור היא הצליחה לעורר בי רחמים גדולים.
התאכזרת אליה יותר מקצת.
אתה יודע, גם לנשים חסרות חן ויופי מותר שיהיו להן רצונות וחלומות.
גם בי היא עוררה בעיקר מידה של חמלה.
מיכל ואליענה
קודם כל זה הוא ולא אני. לי אין יונדאי.
לא שאני יודע לפרש מה שאני כותב, אבל לדעתי יש פה שני גלמודים, גבר מבוגר שמוציא את תסכול בדידותו על צעירה ממנו, בודדה אף היא.
תודה על הקריאה והתגובה.
זה ברור שזה סיפור. הבנתי לגמרי. אבל איכשהו בתוך שתי הדמויות הלא-סימפטיות האלה אפשר היה לתפור איזה חוט קטן של חמלה ואיכשהו, למרות שהסיפור מצוין כמו כל סיפוריך שקראתי, החוט הזה לא משתלב בחליפה.
הוא בהחלט מעורר דחיה, אבל יש איזו הרגשה שהצד שלו (של מי שמשחק בה ובחלומותיה) מקבל את השרוולים והבגד כולו ולה נשארו בקושי הכפתורים.
אין בלבכן חמלה גם על גבר מזדקו ובודד, שרק רוצים אותו כי כי אין משהו יותר טוב, ואפילו אם ימות מוקדם זה רק יכול לעזור. כמובן שהיא הדמות היותר זקוקה לחמלה.
מבטיח בפעם הבאה.
חוץ מזה מגיע לו להקיא, אכל חזיר.
אתה בכלל חובב הקאות בסוף, לא?
בפעם הבאה אין הקאות.
בפעם הבאה באה, נראה אם אצליח להתנזר
מאהבתי לכך.
לפחות היא הייתה כנה, אמרה לך בקול מה שהאחרות חושבות. ואיזה ג"נטלמן אתה, עם כל הפגיעות, החזרת אותה הביתה.
סיפור מקורי ביותר ויפייפה.
יעל היקרה
הוא (לא אני) החזיר אותה לא בגלל שהוא ג"נטלמן אלא כי הוא בודד ובסופו של דבר חיפש זיון.
ולך יש נשמה טובה להתקנא.
זה מצחיק, כי הרגע מקרנים בטלוויזיה סרט על אישה צעירה שהתחתנה עם גבר עשיר מופלג, גבר בודד ומבוגר. היא רצחה אותו וירשה את כל הכסף שלו. פה הסוף ברור, יעלו עליה והיא תיענש.
בסיפור שלך הגבר הבודד והמסכן הקיא את נשמתו. לפחות הוא נותר בחיים.
האמת היא שהסיפור שלך בהרבה יותר מקורי.
איציק, אני הייתי מוותרת על המשפט האחרון בסיפור, ושום עוול לא נגרם לאף צד.
ההקאה הופכת את בסיפור לארצי,ולגרי. חבל.
במחשבה שניה אני בהחלט מסכים אתך.
ההקאה אולי היא תוצאה ישירה של בחילה שמלווה אותו מתחילת הערב, אבל רצוי שתישאר כהרגשה בלבד.
ל" זה קוד סודי? מסקרן לאללה.
ל" זה לבנה מושון
הי לבנה מושון
אני מאוד אוהב איך מתארת את מאורעות חדר המדרגות וכולי בביתך
אשריי ונחמד לי, איציק
הוא לא נראה לי כזה גלמוד, האיש הזה.
יש לו בהחלט את ההעדפות שלו.
הוא יותר בררן ממנה, וגם הגוף שלו מגיב כשהוא רואה מישהי שלא מוצאת חן בעיניו. בחילה וזה.
היא מאד "משופשפת", למרות שהיא מגעילה אותו. ניכר בה שהיו לה נסיונות רבים במפגשים כאלה. רוב הגברים רוצים לזיין. גם מכוערות. ולכן הנסיון שלה רב.
יש חלק ציני שלא מתאים. כלומר, *אם* הוא ציני. כשהוא אומר שהיה מנשק אותה. לא מתאים לסיפור. הוא לא באמת רצה לנשק אותה, נכון?
יש לי עוד המון מה להגיד על הקצר הזה. הוא ממלא אותי מילים. אבל חאלס. יש גבול לכמה אפשר לדבר בתגובה.