אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
לכשאמצאךָ,
האם אדע שמחת המוצאת ?
כי דבר לא אבד לי זולת התום.
התום שאינו מכיר התהום הפעורה הריקה מדברים שאינם בנמצא,
מדברים בטלים בשעת מציאה,
מדברים שקשורים בעולם ובךָ.
וכל כך אתה אינךָ, שמלא הכל בךָ,
גם התהום שאינה יודעת את עצמה,
כי אינה.
לכשאמצאנו.
ואם יהיה בו הכל,
אך דבר לא יהיה בו ממךָ ?
שיר נפלא, מלא אוכסימורנים שיוצרים אחדות ניגודים פיוטית לעילא
תודה, ענת.
באמת מלא באוקסימורונים,
עד כדי כך שלא בכל פעם שאני קוראת אותו מחדש, אני מבינה הכל ..
בזכות הראשון קל יותר להבין את השני, שהוא פה הפנינה האמיתית. כאב מלוטש ותובנה חזקה. יפה מאוד
אמירוש, תודה,
זו היתה הכוונה (הראשון כהקדמה לשני הקצר והקולע).
תובנה חזקה, כאב מלוטש, כן.
רק שכאב מלוטש הוא לא משהו שאני שואפת אליו ..
נהדר כשיר וחכם
תודה מירוש.
רונית!
זה כל כך עמוק!
הבנתי הכול 🙂
ברור שהבנת הכל, לי.
את גאונה. אמרתי לך כבר.
זה – עמוק כמו התהום ..
אוי אוי אוי
בדיוק, אומי.
את היחידה שבכלל התייחסה לשליליות שבכאב,
לכך שהוא לא רצוי, ולא רק לזה שהוא יכול להנפיק שיר טוב.
שיר יפה המשוטט על הגבול הצלילי והמשמעותי בין תום לתהום
והערה לשונית – נראה לי שבשורה הרביעית יש יותר מדי ה' הידיעה
תודה, אהוד.
בין תום לתהום יש שיר,
אבל לא כולו שם.
יותר מידי ה' הידיעה בשורה הרביעית ?
אני צריכה לחשוב על זה.
קראתי עכשיו שוב ושוב ואהבתי את התוספת שנותנים כל הה' המרובים, שמדגישים את ה"פעורה הריקה", מצד שני הם גם יכולים לגרום לפיהוק מחוסר חמצן ..
מדברת אלי העמדה הנפשית הזאת של חשש וספק שתמיד נושכים
שיר יפה רונית , אוהבת מאד את השורה המסיימת
תודה ריקיל'ה.
כן, מדובר בחשש וספק שנושכים הרבה..
אבל במקרה של השיר הספציפי הזה, לא מדובר סתם בחשש נוירוטי שבא למסך מצבים של שמחה, אלא יותר בתהיה, איך כשאמצא אותו, ייתכן המצב שלא ארצה יותר את ההוא ..
יופי של שיר, רוניתוש. אהבתי גם את המצלול.
תלמוש,
חזרתי אחרי מדיטציה,
ותודה רבה לך, התגובה שלך מהדהדת לי עוד יותר צלולה עכשיו 🙂
וואו
לאיזה וואו התכוונת ?
צ'אווו