נעים להכיר, יש כלים בכיור

שיעור יוגה, שיעור מדיטציה, סדנת איי – סדנת אם- סדנת אם אםם.., כל אלו כרים (כריות) פוריים להיכרויות כאלו.

ההתחלה תמיד מאופיינת בדבר אחד עיקרי: השתדלות.
כל אחד מניח ובמידה מסויימת של צדק, שאם יחשוף את האופי הבלתי נסבל שלו ישר ככה לפרצוף, אף אחד לא יסבול אותו, על כן אנשים מנסים טיפה לייפות את עצמם, להיראות יותר אינטיליגנטיים, חביבים, סבלניים, מיוחדים, מרשימים, עוזרים, נדיבים, וכולי,
לפחות עד לזמן בו יחל האדם השני להכיר אתכם באמת,
או אז כבר יהיה קצת מאוחר מידי בשבילו לסגת, כי הוא כבר יתמכר אליכם 
ויחשוב שחייו פחות חיים בלעדיכם, כלומר: אבוד לו, 
ואתם משוחררים אל החופש הנכסף.
אל השלב הזה כל קשר חדש צריך לשאוף, השלב בו את יכולה סופסוף להיות את, לנוח על זרי הדפנה, להציק לחברייך בשלווה, לעיתים לסבול גם הצקות שלהם, אבל באופן כללי נורא ליהנות אחד מהשני רוב הזמן,
כי אנחנו אנשים שהשריטות שלהם מתאימות בול אחד לשני.
(זו בעיני בכלל ההגדרה לחברים: שהשריטות מתאימות אחד לשני).

נפגשתן דרך חברה משותפת (שכבר לא גרה בירושלים),
היו גישושים, התנחמדויות, הרגשה הדדית של איזה מאמי היא,
וככה אחרי כמה כאלה, אתן קובעות ממש.
היא אמורה להגיע, את מבטיחה להכין לה את עוגת "עקיצת הדבורה"
שהיא נורא אוהבת.
10 דקות לפני את מסדרת קצת את הדירה, מרססת כמה טיפות לבנדר,
וזורקת כמה ג'ינסים מהכסא למיטה, בשביל לפרוע מעט את הלוק הכללי.

היא מגיעה, אתן שמחות נורא, מכינות קפה יחד, העוגה נפרסת,
הדירה מוחמאת, הבגדים, השיער, איך את נראית טוב, לא נכון, את, תפסיקי די, את אתתת
מה נאמר ?תענוג…………

בפגישה הבאה, כבר אין לך עוגה בבית, את מוציאה עוגיות צ'וקולד צ'יפס מוכנות,
אבל בא לך יותר, מכינה רוטב שוקולד, שופכת מעל.
היא באה, כבר נמאס קצת להחמיא, אז כבר לא אומרים כלום,
כל אחת משבחת את עצמה, בהתחלה בצניעות מדומה ואחר כך עם תוספת
קלה של שוויץ. מה יש ? שתראה עם מי יש לה עסק המאמי הזאת,
אפשר לחשוב כבר מי היא, מה רק אני צריכה להתפעל כל הזמן ?
ומה איתי ?
חוץ מזה, היא עוד לא הזמינה אליה, רק אני צריכה לארח תמיד ?
זה מתחיל כבר לעצבן הנוהג הזה, צריך לשים לזה סוף, ויפה שעה אחת קודם.

בפגישה הבאה, את תתעוררי עם הצלצול בדלת, תגיחי בקושי בשיער 
פרוע, בטריינינג שבקושי הספקת לשים עלייך, בדירה ריח של עובש 
ופטריות,הכיור מלא כלים מזוהמים משבוע, ובשרותים אין נייר טואלט.

את תשאלי אותה בקול צרוד משינה ובלי חשק: "מה, ממש בא לך לשתות או משהו ?"
וכשהיא תענה ב"כן !!" חוצפני, את תיגררי למטבח, תשימי מים, תארגני שתי
כוסות, ותבקשי ממנה לערבב לכן בזמן שאת בודקת את המחשב.
בהמשך, את ממש תעשי טובה, תוציאי שוקולד מריר של עלית,
ואתן תטבלו בנס קפה, כי זה הכי טעים בעולם.

כשתימרחי על הספה בסוף התוכנית האהובה עלייך והיא תלך למטבח 
להביא לך כוס מים, את תצעקי לה מהחדר:
"תעשי טובה, אני מחר צריכה לצאת מוקדם מהבית, תעבירי ויש על הכמה
כוסות לפני שאת יוצאת ?"

ככה מתחיל השלב הכייפי באמת בכל קשר.
זהו שלב שאורך עד לסוף החברות, אלא אם כן יש באמצע ריב קטלני ברמות
שאי אפשר להשתקם ממנו.
מאותו רגע כל אחד מהצדדים חופשי להיות הוא עצמו, כלומר בלתי נסבל,
קטנוני, מרבה בדיבורים, חושב רק על עצמו, אחד שכייף  להיות איתו כמה שעות, וזוועה להיות
בחברתו כמה ימים, אחד שממש מזל שלא היינו צריכים להיות בני זוג שלו, וכולי.

אבל מה ?השריטות מתאימות, ולכן אתם נידונים לסבול אחד את השני מעתה
לנצח נצחים………………