לא שכחתי (על מקרה שקרה בירושלים) + תודות

הנה מקרה שקרה לי לפני כמה ימים (והפעם דיווח עובדתי ויבש יחסית):
לפני כמה ימים חזרתי הביתה שמחה ועליזה (לא קורה כאן הרבה לאחרונה),
כששמעתי צעדים מאחורי. הסתובבתי וראיתי אברך חרדי עם כל הלבוש פלוס כובע, מלחשש לעברי משהו. נבהלתי. הוא נכנס לגינה שלנו, לחצר, ואחריה למדרגות המובילות אל ביתי.
מדובר בשכונה חילונית לגמרי (אחת האחרונות בירושלים), ובחור חרדי לחלוטין הולך אחריי, בחושך גמור,
ומלחשש. שאלתי ממרחק ביטחון: "מה? " והוא ממלמל משהו, שאלתי שוב, ואז הוא אומר לי:
"למה את לא מתלבשת צנוע ??"
הייתי בשוק. אני לא יודעת אם אתם מסוגלים לתאר לעצמכם את התחושה שחודרים לך לגינה
לחצר ולבית, כוחות שמהם אתה מנסה לברוח ולו טיפה, לפחות אל ביתך המוגן. ירושלים הרי שחורה
כבר כמעט לחלוטין, לפחות יש לנו עוד כמה איים של שפיות, עם קצת ירוק, קצת ורוד, קצת צבעים
אחרים מלבד שחור.
והנה, הוא הגיע לי עד לפתח הבית. הסיג גבול. ואמר לי מה ללבוש. הייתי מזועזעת.
התעשתתי והפחד התחלף לכעס תוך שנייה. אמרתי לו: "תיזהר ממני !!" והוא קצת נרתע,
הפחדן. "אתה חוצפן!! זה לא המקום שלך, אתה לא תגיד לי איך להתלבש בבית שלי, עוף מכאן עכשיו, חוצפן שכמותך !!"

האברך הלך משם, פחד שישמעו.

הגעתי הביתה נסערת, פרקתי את חפציי והצטיידתי במצלמה לתעד את הפולש. יצאתי, הוא כבר לא היה.

הקיצור הוא, שזה לא מקרה יחיד בשכונה, שמדובר בשכונה עם רוב חילוני, שכונה שקטה מאד
ודי יאפית עם הרבה זוגות צעירים וילדים קטנים שזקוקים לגני ילדים ובתי ספר.
בשנים האחרונות החלק החלוני בעיר כה הצטמצם בשל השתלטות חרדית (לא רק בשל ריבוי טבעי, תקצר היריעה, אבל קיימת מגמה חזקה בשלטון להדיר רגליהם של העוסקים במקצועות חופשיים ומקצועות ההייטק ובכלל, אנשים אוהבי חיים מהעיר, בה המבנים היחידים שנבנים והיוזמות כמעט היחידות שעוברות הן אלו של אגף מבני דת בעירייה או בכלל יוזמות חרדיות ודתיות),
כך שהמון זוגות צעירים וילדיהם עברו לשכונה שלי, שנחשבת די למעוז החילוני האחרון, כך שפתאם אני פוגשת אנשים שפעם גרו בכל רחבי העיר, והיום כולם כאן. אנשים שלמדו איתי מדעי המחשב,
אנשים שאני זוכרת מקורסים או מסגרות שונות שהייתי בהן בירושלים ברבות השנים.

אלא מה? שיש מחסור עז בגני ילדים ובתי ספר לכל הילדים החדשים בשכונה.
מה עשו להקל את מצוקתם ? מגרש ענק וריק עומד בקצה אחד של השכונה, מגרש שהיה מיועד להקמת
בית ספר ממלכתי ולהקל במקצת את מצוקת המקומות בכיתות.
מה עשתה העירייה ? נכון, החליטה להקים עליו…. מקווה.
מקווה. 80 ומשהו שנים הסתדרה שכונת מורים חילונית זו ללא מקווה, פשוט כיוון שאין כאן חרדים,
והדתיים המועטים לא נזקקו לו. פתאם דווקא בשנה האחרונה הוא מוקם.
להזכירכם, על גבי מגרש שיועד לבית ספר לילדי השכונה.
עכשיו המשפחות הללו ייאלצו להגר מירושלים, כן, כן, המשפחות האחרונות של חילוניים או חופשיים
שהתרכזו בבית הכרם.
מקווה שני שנבנה השנה (שניהם תוך שנה אחת !!! לאחר 80 שנה שלא היה כאן צורך במקווה),
נבנה ממש ליד ביתי. לא ראיתי שמגיעים לשם כמעט אנשים, אבל המקווה בנה נבנה.
למה?
אגף מבני דת בעירייה. למה ? תכתיבים מגבוה. כמה גבוה ? אולי לעולם לא נדע.

ומה קורה כתוצאה בשכונה ? התארגנות חרדית מכל השכונות החרדיות הסובבות אותנו, לעבור
השכם והערב בשכונתנו, להציף את גן השעשועים במאות ילדים, להציק לכלבי השכונה, להעיר
לבנות השכונה על לבושן, להראות נוכחות חרדית בכל זמן ובכל מצב.

ובשכונה שלנו, תושבים שקטים, לא אנשים שעושים רעש, מה שהייתם קוראים "סובלניים".
לקח לנו כמה שנים לקלוט מה קורה כאן, ועכשיו קצת מאוחר מידי.

אני מקווה שנתבדה, אני מקווה שברקת יתפכח, שיבין שהוא בוגד בדיוק
בציבור שהעלה אותו לשלטון, ושיתחיל לפעול, לפני שלא יישאר לו אפילו
מפעל הייטק אחד להצמיח פה בירושלים, על בסיס זה צמח הרי רוב המצע שלו.

כל כך מתגעגעים לימי טדי ובכלל לאישיות כמו טדי.
לא שאני ירושלמית כזו ותיקה, בכלל לא, אני באה מהנגב בכלל, ומעוד הרבה מקומות כולל חו"ל,
אבל 20 שנה בעיר הזו הספיקו לי לקלוט תהליכים, ולראות, שאנחנו לא נמצאים שנייה לפני כיבוי השאלטר, אלא שנייה אחת אחריו.

יום ירושלים שמח לכולם……