אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
מֵרֶגַע שֶׁרָאִיתִי יָדַעְתִּי.
בעינייך הַטּוֹבוֹת,
שָׁם אֶהְיֶה.
שָׁם אַפְקִיד דְּבָרִים וְאֶבְטַח,
לְמִשְׁמֶרֶת עוֹלָם אוֹ מִשְׁמֶרֶת שֶׁל רֶגַע –
היינו, היינו הַך.
מֵעַרְסֶל אוֹתִי סִיבוּבִים
יופייך הנשמתי.
אֲנִי מערסלת אוֹתָךְ.
וּשְׁתֵּינוּ יָפוֹת –
יָפוֹת
כֹּל כָּךְ.
:))))
ניסיתי בלי ניקוד,
אח"כ לקחתי תוכנה אוטומטית וניסיתי.
בינתיים השארתי חלקי.
מוצא חן בעיני !!!
<חורצת לשון כלפיך, אבל גם משועשעת>
:))
רונית, השיר היפה שלך מערסל אותי סיבובים. ומסבב אותי באיזה יופי של גילוי ואהבה, או ידיעה ממבט ראשון. אני לא יודע אם זה נכון, אבל אני חש שההתפעמות, הגילוי וביטויו, המוכנות להפקיד עולם ומלואו בידי הנמענת למשמרת עולם או רגע שזו התמסרות טוטאלית, יש בה משהו שצופן וצופה באופן אולי אירוני את ההתפכחות שהרי הנמענת מערסלת את הדוברת ביופייה הנשמתי, והדוברת בגוף ראשון מערסלת אותה. ואולי שתיהן ישות אחת שהיא גוף ונפש. מתנצל על המינוחים הספרותיים. אבל השיר עורר בי את זה. ואגב לא ברורה התגובה שלך עם האוי…
מוישלה,
כרגיל החכמת אותי והרחבת דעתי בתגובתך.
מעניין מאד הפירוש האופציונלי של שתיהן כישות אחת של גוף ונפש. מקסים.
ומעניין שאתה כותב על משהו שצופן בחובו התפכחות. למה ?
בגלל שגם הכותבת מערסלת את הנמענת ?
או שהרגשת משהו אחר ?
אני חושבת שההתפכחות או הפחד מההתפכחות מוצפן בשיר באמת. אבל לא שם דווקא. קלטת.
רונית, העונג כולו שלי, הרגשתי משהו אחר, שאני יודע היטב מה מרגישה הכותבת כלפי הנמענת, אבל לא הייתי בטוח שהנמענת מחזירה באותה טוטאליות, לא בטוח שזה זה, אבל עוברת בי תחושה חזקה של הפחד מהתפכחות ואני לא לגמרי יכול להגדיר או לשים את האצבע, ואולי טוב שכך, זה רק מחזק את תחושתי שהשיר טוב ועל אף פשטותו הוא מורכב ואניגמטי
רונית, שיר נפלא. הקודים של הניקוד החסר מחסיר פעימה
?
?
אבל כל שני הי' אומרים הכל
איזה כייף, איריסקה.
באמת שמתי לב שהניקוד החסר יכול להחסיר פעימה, כאילו הדגשה ועצירה.
ויצא במקרה שכל המילים עם שתי היי לא נוקדו.
הכל מקרי, התוכנה האוטומטית מנקדת חלקית ואני לא יודעת ולא מתיימרת.
🙂
:))
מערסל אותי סיבובים– לא יודעים מה, אבל יש בו!
אם מערסל אותך, סבינה,
זה משמח אותי.
גם אם ללא ידיעה של ה"מה".
או אולי בשל..
מערסל ומסחרר – עד אובדן חושים מבורך.
תודה, חנוך.
מקווה שלא עד אובדן חושים ממש, כי לא בטוחה שהוא מבורך.
קונטרול פריק אני 🙂
מאחל לך הרבה חוויות כאלה, רוניתוש. השיר נוגע ללב בפשטות הישירה שבה הוא מעביר את הרגש
תודה, אמיר,
על האיחול ועל ההסבר.
להעביר רגש, בפשטות הכי יפה.
לרונית
אמיר לקח לי את המילים.
שבת מנוחה
גיורא
שמחה שכך, גיורא.
ותודה.
הי רונית, שיר רב יופי מערסל ונעים לקריאה.
שיר עדין ומערסל ליופי הנשמתי הנשקף מעיני הזולת ,שהוא גם השתקפותו של האני .יופי נוגע ביופי ושורשיו פנימה. שבוע טוב, רונית
תודה, חנה.
חשבתי עלייך בין השאר כשהעליתי את הפוסט. יודעת שאת שם.
תודה, סיגל.
לא היית כאן זמן מה, מה שלומך ?
מזמן לא הייתי, זה קל להסביר בדרך מתמטית פשוטה: חופש גדול, שלושה ילדים ומחשב אחד:))
מה שלומי? זה קל לענות "מצויין" שנמצא אצלי קרוב לעיניים ולפֶּה תמיד.
אולם, בדרך כלל מול שאלה כזאת אני גם בודקת בתוך שלומי הפנימי ושם בינתיים אני בדרך להגדרת היעדים שפי קובע עבורי:)))
תשובה מלאה 🙂
השאלה מהיכן יוצאת הרכבת ובאיזו מהירות 🙂
חשבתי משום מה שיותר ילדים, ממשהו שכתבת פעם, אבל 3 נשמע טוב מאד, חוץ מההשתלטות שלהם על המחשב.
קל לך לענות "מצויין", סיגל. וואו.
וזה שאת משתדלת להתאים את החיים למצויין הזה, מעולההה
כרגע גם אני בכיוונים המוזרים האלו.
🙂
פעם כתבתי למשה יצחקי שיש לי שבעה ילדים וסמור…אבל הוא קרא אותי ברצינות רבה מידי שהייתי צריכה לתקן מהר. כנראה שלא קראת את התיקון של אז…
אז הנה, לגבי הסמור…ברור שאין לי (בכל זאת, מחשב אחד לא מספיק גם לסמור:)
בהצלחה בדרכך אל מצויין…זה אחלה מקום להיות בו, בסך הכל אני מאמינה שגם כשאנחנו בדרך לשם זה כבר מאוד מאוד קרוב.
סיגל, למה מיהרת לתקן אותי אז, חששת שאני עוד אחשוב שיש לך גם 7 סמורים וסמוראי אחד:)
ואני חשבתי על 7 סמורים וילד 🙂
באמת, ישר המוח שלי התחכם.
רונית, קראתי בעקבות המייל. והתערסלתי.
היכולת לשים מבטחים באדם בוראת יופי. לכן שתיכן יפות כל-כך, ומכאן יופיו של השיר.
"שָׁם אַפְקִיד דְּבָרִים וְאֶבְטַח,
לְמִשְׁמֶרֶת עוֹלָם אוֹ מִשְׁמֶרֶת שֶׁל רֶגַע –
היינו, היינו הַך…
ושתינו יפות כל כך".
תודה, שחר.
כייף שאהבת.
אפשר לסדר לך ערסל קבוע 🙂
לימי ירושלים שלך.