ההוא-הזה-שלך. חוצפה.

קצת קשה להיות בה סתם בנאדם.
וזה לא שהיא עצמה מביעה מחאה, או שזה מנוגד לאיזה חוק עירוני,
אלא שבירושלים, עצם מגוריו של אדם בה כבר נחשבים
לסוג של התרסה.

אם אתה מת, זה עוד מילא. 
במצב כזה אתה מן הסתם תופס חלקה באחד מבתי הקברות, כבר לא עושה
הרבה רעש, לא נמנה על מגזר מסויים, לא מתנגד למגזר אחר, לא משלם או בלתי משלם
ארנונה, לא שולח או לא שולח את ילדיך לבית ספר ממלכתי או דתי או חרדי,
בקיצור, אתה בעיקר לא, מה שלגמרי מקובל בירושלים. בינתיים לפחות.

לא כך לגבי האדם החי, או אם לא נרצה ממש להתריס, האדם הלכאורה-חי, כלומר
זה שרשום במשרד הפנים כתושב ירושלים, ודר בין ארבע קירות בשכונה מסויימת,
שזה כבר נחשב סוג של חוצפה, כי מה פתאם אתה גר בשכונה מסויימת,

מה כבר לא נאה לך לגור בשכונה אחרת  ?

למה שתתנגד לחרדים/חילוניים/ דתיים צרפתים מיליונרים בשכונות רפאים/ערבים/ערסים ?

ברגע שאתה דר, אתה מהווה איום.

עצם התגוררותך איפשהו מביעה מחאה אדירה,
שלא לומר מבטאת חוצפה אדירה וחוסר סובלנות משווע כלפי הדרים במקומות אחרים
משלך והחושבים אחרת ממך,

עוד מעט אתה תתחיל לרצות להשפיע על אחרים שדרים במקומות אחרים וחושבים אחרת ממך,
ותיעשה אנטי לא-משנה-כלפי-מי ותילחם ותעשה דווקא ותאיים בלא לשלם מיסים ואפילו בלעבור עיר
אם לא יתחילו להקשיב לך,
אז מי בכלל צריך שתדור ??

מישהו ביקש ממך את זה ?

במקום שתדור ותעלה בכך את חמתם של כל כך הרבה אנשים, 
עדיף בהרבה שתדיר.

תדיר את רגליך מכאן וכמה שיותר מהר, לא צריך תמיד לעשות דווקא ולדבוק במקום ולהיאחז
באבנים כאילו אתה תלוי בהם בחייך,

אפשר לחשוב,
סך הכל יש עוד המון מקומות

בהם אתה יכול לדור,
עם כל הדעות האלו-ההן-שלך,

אז אם לא קשה לך,
תנענע את עצמך מכאן,
כי הדור הבא כבר לא ידור, אז למה סתם להתעמר בגורל ובמה שמכתוב ?

ותן גאז,
אתה מסתיר את הנוף עם הלבוש ההוא-הזה-שלך.