יום של נטוריזם.

לא התחשק לי לנסוע לפסטיבל נטורליסטי ולחגוג עם עוד עירומים, מילא להתמודד עם שלי, 
אבל לצפות במידלדלים של אחרים שאת לא יכולה לדעת מראש איך ומה ומי הם יהיו ?
זה היה גדול ואמורפי  עליי מידי.

אז החלטתי על פסטיבל ביתי של נטוריזם.

נלהבת וקצרת סבלנות שעטתי אל ביתי לאחר יום שבו אינספור מטלות, אנשים, עבודה, קורסים,
וכדומה, וצנחתי על המיטה.

מבטי שוטט בין התקרה לרצפה, נח לרגע על ערימות הבגדים לסידור, מהן אל ארון הבגדים
העומד להתפקע מרוב גושים נדחסים, ועומדת לומר נואש,
פתאם נזכרתי: הי, אני נטוריסטית !!!

מיד פשטתי את בגדי, ובחום הזה, ההנאה היתה גדולה.
חיוך גדול התפשט על פניי.
אני – נטוריסטית.

אוקיי.
החדר לא נראה מתרשם מזה במיוחד, גם לא ערימות הבגדים שעתה נוספה עליהן, עוד ערימה קטנה ומוסדרת של בגדי היום הזה שפשטתי,
אף אחד גם לא דיבר או מחה או נראה נלהב במיוחד.

מילא, חשבתי,
מה אכפת לי, אני נטוריסטית ולא 'כפת לי כלום.

ככזו, פסעתי אל המטבח בתחושת חופש הולכת וגוברת.
הכנתי סלט. כזה בריא וטעיםםם, עם כל הירקות ובזיליקום ושמן זית ופשתן שטחנתי,
דמיינתי את עצמי חזקה עירומה ובריאה מלאת אומגה-3 להתפאר, ובעלת מצברוח מרומם.
מן מגדלור, קרן שפע, מונומנט זוהר למרחוק, אחת שתביא רק ברכה לעולם.

סלט יש, יושבים אוכלים.
אממה ? לשבת כ-כ-ה, אני קצת לא רגילה לזה.
חייבת לחצוץ בין הוד מעלתי להוד כסאותו. לא נורא, חשבתי, ככה זה
כשאת נטוריסטית. את רק צריכה להתרגל.

אכלתי, קינחתי ביין אדום, עכשיו גם הגוף הכל כך משתתף התחיל ממש ליהנות.

עכשיו מה ?
רגע, למה לשנות את סדר היום ? בגלל שאני נטוריסטית אני צריכה לעשות דברים אחרים ?
כפיפות בטן.
ולמה אי אפשר בעירום ? מי אמר ?
אז זהו, שהשטיח, והכרית, והרצפה ועוד כל מיני פריטים שנמצאים לרוב בדירה,
אמרו גם אמרו.
השטיח החביב לרוב, התגלה פתאם כעוקצני, הכרית צרת עין, הרצפה קרה ופתאומית,
וגופי מתקרב אליי מתמיד ובמהירויות שקשות לעיכול.

אלו היו כפיפות הבטן המודעות ביותר בחיי, הרגשתי כל כפיפה וכפיפה.
בו זמנית הספקתי לאתר כל שערה ושערה בבשר החשוף, וניחוח לילו סירב לפצות על טראומות הגילוי.

מה עוד אפשר לעשות בגוף עירום ובעירות שיא, אההה, מקלחת !!
טוב, זה קל. מקלחת, ריחות, סבונים, גוף חדש ומתחדש, גוף מקסים, גוף- עירום.
כמה טוב ומשחרר להיות נטוריסטית, מינטרתי לעצמי.

שעתיים מאוחר יותר, אחרי שניסיתי לקרוא ספר בשכיבת אפרקדן נונשלאנטית,
אחרי כמה מתדפקי דלת שהנסתי במיני חרחורים כתגובה על התעניינותם בדלתי,
ואחרי שהספקתי להכיר את גופי קצת יותר מידי לפי הרגשתי,
החלטתי על סיום מוחלט ומוקדם מהמועד המשוער של היום שהלך והפך בלתי נסבל מדקה לדקה.

עכשיו אני אשה אחרת.
אשה לבושה.
הבו לי טקסטיל, והרבה ממנו.
תנו לי להסתיר ולגלות, בעיקר מפני עצמי,
תנו לי לחצוץ קצת בינו לביני,
הקרבה הזו, לא בבת אחת,
זה כמעט כמו גילוי עריות שאדם יהיה כל כך קרוב אצל גופו,
ולכן חייבים בגדים.

לפחות לפחות תחתונים.
אפשר אדומים.
שתרגישי סקסית,
ושוב תעטפי עצמך בקליפות קליפות
של הבלים ותחרות,

העיקר שתחצצי,
עדיין לא הגיעה שעתך להסתובב בגנים של מעלה
ולדעת ידיעות ולהיות גזורה להבחין בין טוב לרע ולעשות רק טוב.