רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ת. ילד כבן 8 , מרבה לאתגר אותי בפגישות שלנו. הוא מאוד לא צפוי,לעתים רחוקות הוא עובד ועושה משהו, אך לרוב הוא מנסה "להפעיל" אותי, בכך שעליי להגיב כל הזמן לדבריו ומעשיו ולמעשה כמעט אינו מסוגל ליצור בשקט משהו, או להיות קצת עם עצמו.
הוא נכנס לחדר, מסתובב חסר מנוחה, נוגע בדברים ועוזב אותם וניכר בו שמשהו מטריד אותו מאוד.
ללא התראה, הוא נשכב קפוא על הרצפה, עוצם את עיניו " כמו מת".
הופתעתי, אך שמרתי בינתיים על שתיקה.
לפתע בקע מגרונו קול משונה מאוד, עבה ומונוטוני שנשמע כאילו הוא בוקע מתוך הבטן: "אני הרוח הרעה" אמר הקול העבה "אני חטפתי את ת. ואני אחזיר אותו מת!"
לקח לי דקה או שתיים להתארגן לתופעה המאוד לא צפויה הזו כדי לענות: "ואני הרוח הטובה, אני לא אתן לך בשום אופן להרוג את ת.,תחזירי אותו מיד חי!"
"לא, אני אהרוג אותו, הנה הוא מת!" ת. פשט את שתי ידיו לצדדים ונותר קפוא כקרש על הרצפה.
"אני הרוח הטובה" , רכנתי מעל ת. "אני הרבה יותר חזקה מהרוח הרעה, אני עושה קסם חזק מאוד ומחזירה את ת. לחיים, הנה אתה כבר ער וצוחק" הוספתי כאשר ראיתי שת. מתחיל לחייך ולנוע על הרצפה.
"לא, אני יותר חזקה" המשיך ת. בקולה העבה של הרוח הרעה "אני אחסל אותך" המשיך, קם והסתער עליי באגרופים שלא ממש פגעו בי, אך יצרו רושם של התקפה רצינית.
נשארתי שקט מאוד, לא נסוגותי אחור, שילבתי ידיים על חזי ואמרתי בנימה של שלווה וביטחון:" אני בכלל לא מפחד ממך הרוח הרעה, כי אני הרוח הטובה תמיד יותר חזקה ויש לי קסמים מיוחדים ולעולם לא אתן לך להרוג את ת.
ת. מתרצה, יושב ליד השולחן ואומר:" אתה יודע, זה בכלל הייתי אני שדיבר בקול הזה, הנה תשמע שוב" וחוזר על הקול העבה והמונוטוני.
"הייתי בטוח שזו הרוח הרעה מדברת" אמרתי "והנה ניצחנו אותה ואתה חי וצוחק".
השעה הסתיימה אך כנראה שת. עדיין לא השתחרר לגמרי מהרוח הרעה, הוא נוטל פסל גבס קטן וצבוע שעשה לפני כמה פגישות ואומר:" אני לוקח אותו ואני אשבור אותו" הוא מוסיף ומרים את הפסל בתנועה של זריקה על הרצפה.
"לא, אל תשבור את הפסל" ביקשתי
"זה שלי" ענה "מה תעשה לי?"
"אני לא אעשה כלום, אבל אני מאוד אצטער" עניתי.
ת. לא מוותר לוקח את הפסל ויוצא.
בהפסקה הגדולה, כאשר אני יושב ושותה קפה על הספסל בחוץ, הוא ניגש אליי, מוציא את הפסל מאחורי גבו, מרים אותו שוב בתנועה של להפיל ולשבור ומתבונן בי.
לא אמרתי מילה, רק הושטתי יד, ת. הניח בזהירות את הפסל בכף ידי.
"להחזיר אותו לחדר?" שאלתי.
"תחזיר" ענה.
מרתק איך אתה מצליח לעורר בילד המאתגר הזה את הרוח הטובה
חנה תודה
התשובה לתהייתך הינה פשוטה: לא לוותר. אבישי
תאור מקסים ומרגש
לרקפת תודה מאבישי