רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ר. ילד בכתה ה', נכנס לחדר קוצר רוח. הוא ילד מאוד לא שקט,מסתבך בלי סוף בעימותים עם ילדים אחרים ונוצר לו בבית הספר דימוי של "עושה צרות".
אחרי כמה סיבובים בחדר, הוא נעצר ליד ארגז עם חתיכות עץ וקל-קר. הוא מוציא שלושה משולשי קל-קר, הופך אותן מצד לצד ולהפתעתי מכריז:" אני אעשה עץ".
לא ברור לי כיצד ר. מתכוון להפוך את המשולשים לעץ, אך הוא מדביק אותן היטב זה על קצהו של האחר ויוצר צורה המזכירה צמרתו עץ אשוח. בוחר חתיכת עץ קטנה כגזע ומחבר אליו בדבק את הצמרת. נוצר עץ.
"אני צריך צבע כחול" הוא אומר "הרבה הרבה צבע כחול!"
בצבע גואש כחול וסמיך הוא צובע עוד ועוד את העץ שלו, בשכבות עבות זו על גבי זו.
"עכשיו אני צריך נצנצים מזהב" הוא אומר כמתוך החלטה פנימית.
מאחר והצבע הכחול עדיין רטוב ודביק, הנצנצים המוזהבים נדבקים אל העץ בקלות.
ר. שופך כמות גדושה והנצנצים מכסים את רוב העץ פרט לאזורים קטנטנים מהם מבצבץ הצבע הכחול שמתחת.
"זה עץ רע" אומר ר. פתאום ומוסיף:" הכחול למטה מתחת לזהב, זה שהוא רע, בפנים הוא מפלצת וכדי שלא יראו שהוא רע, הוא מכסה את עצמו בנצנצים מזהב, כאילו הוא טוב. אבל רואים את הכחול מתחת לנצנצים, רואים שהוא רע בפנים, מתחת לזהב"
נותרו כמה דקות לסיום השעה ובזמן הקצר שנותר אני מציע ל ר:" אולי בפעם הבאה, נכין יחד תרופה מיוחדת לעץ המסכן, כדי שהוא יהיה טוב גם מבפנים וגם מבחוץ. נערבב כל מיני חומרים יחד ונעשה תרופת קסמים לעץ, מה דעתך?"
"טוב" מסכים ר.
"וכדי שלא נשכח, כי זה חשוב מאוד" הוספתי "תיקח דף נייר ותרשום עליו את המשימה שלנו לשבוע הבא"
ר. לוקח דף נייר ורושם עליו בכתב גדול וברור:" לשבוע הבא להכין תרופה לעץ המסכן".
כשהוא יוצא מהחדר, הוא מתבונן בידיו, חולצתו ומכנסיו עליהם מודבקים נצנצים רבים.
"גם אני מכוסה בנצנצים מזהב" הוא אומר ויוצא.
"גם אני מכוסה בנצנצים מזהב" הוא אומר ויוצא.
.jpg)