רופא הצעצועים מטפל בהבעה ויצירה, פסל וגנן
ר. ילד בן 6, נכנס לחדרי. זו אחת הפגישות הראשונות שלנו ור. מתגלה כילד נבון מאד, בעל יכולות הבעה מצוינות ומהיר מחשבה.
הוא נכנס לחדר ומצהיר חגיגית: "אני מפלצת ויש לי ראש אריה שחור כמו שאריה טבל את ראשו בפחם"
"מה עושה המפלצת הזו?" שאלתי.
"המפלצת הזאת היא אני" עונה ר. בנחרצות.
מאחר ואני יודע משיחות קודמות עם הוריו שר. סובל מחלומות מפחידים על מפלצות, אני שואל :" איך זה שאם אתה עצמך מפלצת, אינך יכול לגרש את המפלצות בחלומות שלך?"
"כי בחלום אני ילד ולא מפלצת" וממשיך להסביר: "ר. הילד זה אני, אבל הדמות האמיתית שלי זה מפלצת!"
" ואתה רוצה להשאיר אותה?" שאלתי .
"לא הייתי לעולם מסלק את המפלצת, כי אז אני מחסל אותי!"
"תבין" הוא אומר": בדמות מפלצת, אני יותר חזק ובדמות בן אדם הרבה פחות".
"אבל אם תתאמן ותתחזק, לא תצטרך בסוף את המפלצת" אני מציע.
"לא, בכל פעם שאני מתאמן, אני מחזק את המפלצת וזה סוד שאני לא מגלה להוריי, זה אני מגלה רק לך".
"ולמה אינך משתף את אבא ואימא?", הוספתי לשאול.
"כי אתה סקרן והם בכלל לא סקרנים למי אני" הוא עונה .
"אתה יודע?" הוא מוסיף:" המפלצות מפחדות אפילו מעצמם!"
כאן הרגשתי שקיבלתי קצה חוט לפעולה ואמרתי:" אתה יודע, אם הן מפחדות אפילו מעצמן, תיקח בלילה ראי קטן מתחת לכר וכשהמפלצות יגיעו תוציא את הראי והן תראינה את עצמן, תיבהלנה מאד ותברחנה…"
ר. קיבל את ההצעה מיד וברצון ואמר בהתלהבות:" יש לי הרבה כסף, אני אקנה ראי גדול."
השעה הסתיימה ואביו של ר. נכנס לחדר לקחתו.
"אבא, אבא, יש לי סוד, אני רוצה לקנות ראי גדול כי המפלצות מפחדות מעצמם ואם הם יראו את עצמם בראי…"
"הם יברחו", משלים האב את המשפט.
"כן , כן", ממשיך ר. להתלהב. "הם נכנסים לחדר שלי דרך המחשב, אז נתלה ראי גדול על הדלת מול המחשב".
"זה רעיון מצוין", אומר האב "אתה תבחר את הראי ותגיד לי בדיוק איפה לתלות אותו".
השניים יוצאים בשמחה יחד.
המפלצת שלי
להצטרף אל המטופל ואז להוביל אותו. נהדר.
לנעמה שלום
תודה על הסיכום שלך.
אני מציע אם אפשר שינוי קטן: להצטרף אל המטופל ואז לנסות להוביל אותו.
מקסים.
לאביטל תודה.
זה מקסים בפעמים הבודדות שזה מצליח, בעשרות הפעמים שזה לא הולך זה מתסכל כפי שכנראה ידוע לך מנסיונך.