לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
רבקה היקרה – אמהוֹת נושא קרוב ללבנו.
שתי הערות על השיר (אולי קצת יותר משתים):
1. על רוח השירה: השיר כמו פרח בר, נזרע ונובט בכל מקום שהרוח לוקחת אותו והיא הנותנת. כמו פרח הוא שייך למשפחה בעלת ד.נ.א המועבר ומתפתח ברצף הזמן המקום והגוף היוצר.
בשיר הזה "חוה אמנו חטאה", מתערבבות לפחות 2 הרשויות שלך: אחת – השפה הבוראת עולם, והשנייה – המיתולוגיה הנבראת, מסופרת ונכתבת ע"י בני האדם.
בעיניי, השיר מנסה לתהות על קנקן ההוויה האנושית; איך הצלחנו להוולד, לברוא עולמות חדשים, לאהוב, להאהב? – שאלות הרות גורל. השיר לא עונה עליהן, הוא רק רומז על הקושי לחיות.
השורות הקצרות והרווחים הגדולים ביניהן לא עוזרות (לי לפחות), לחבר את הקצוות ולמצוא בשיר הדהוד לירי ל"מצבו של האדם."
2. לעניין המיתולוגיה:
חוה אמנו חטאה אך לפי סיפור המקרא כשהתפתתה לאכול את פרי עץ הדעת, עדיין לא הייתה אמנו, וגם עדיין לא נברא המיתוס שלנו. רק החטא ועונשו – הגירוש מגן העדן נתן לה את יעודה להיות "אם כל חי". "אַרְבָּע אִמָּהוֹת" – לכל אחת מהן תפקיד מיוחד במיתוס המקראי שלנו. המיתוס נוצר כדי לברוא את עולמנו הרוחני וכך אנו גם בוראים מחדש את המילים והשירים כמו גם את שם ההויה ואת האהבה.
אני, רחל, הרבייתי מילים וכל זה בגלל שחוה אכלה תפוח ואת, רבקה, התפתית לכתוב על החטא הקדמון. ושתינו גם אמהות ישראל.
השיר שלך עזר לי לחשוב ואני מקווה שיעזור גם לך "לִבְרֹא עוֹלָמוֹת// לֶאֱהֹב// לְהֵאָהֵב" ~ שבוע טוב!
שיר יפה ומיוחד בתפיסתו המקראית אכן חוה חטאה ואנו מכים על חטא
תודה רבה על הקריאה המיוחדת שלך, חנהלה.
וכמובן, תודה רבה! על דעתך.
חיבוק.
רבקה היקרה – אמהוֹת נושא קרוב ללבנו.
שתי הערות על השיר (אולי קצת יותר משתים):
1. על רוח השירה: השיר כמו פרח בר, נזרע ונובט בכל מקום שהרוח לוקחת אותו והיא הנותנת. כמו פרח הוא שייך למשפחה בעלת ד.נ.א המועבר ומתפתח ברצף הזמן המקום והגוף היוצר.
בשיר הזה "חוה אמנו חטאה", מתערבבות לפחות 2 הרשויות שלך: אחת – השפה הבוראת עולם, והשנייה – המיתולוגיה הנבראת, מסופרת ונכתבת ע"י בני האדם.
בעיניי, השיר מנסה לתהות על קנקן ההוויה האנושית; איך הצלחנו להוולד, לברוא עולמות חדשים, לאהוב, להאהב? – שאלות הרות גורל. השיר לא עונה עליהן, הוא רק רומז על הקושי לחיות.
השורות הקצרות והרווחים הגדולים ביניהן לא עוזרות (לי לפחות), לחבר את הקצוות ולמצוא בשיר הדהוד לירי ל"מצבו של האדם."
2. לעניין המיתולוגיה:
חוה אמנו חטאה אך לפי סיפור המקרא כשהתפתתה לאכול את פרי עץ הדעת, עדיין לא הייתה אמנו, וגם עדיין לא נברא המיתוס שלנו. רק החטא ועונשו – הגירוש מגן העדן נתן לה את יעודה להיות "אם כל חי". "אַרְבָּע אִמָּהוֹת" – לכל אחת מהן תפקיד מיוחד במיתוס המקראי שלנו. המיתוס נוצר כדי לברוא את עולמנו הרוחני וכך אנו גם בוראים מחדש את המילים והשירים כמו גם את שם ההויה ואת האהבה.
אני, רחל, הרבייתי מילים וכל זה בגלל שחוה אכלה תפוח ואת, רבקה, התפתית לכתוב על החטא הקדמון. ושתינו גם אמהות ישראל.
השיר שלך עזר לי לחשוב ואני מקווה שיעזור גם לך "לִבְרֹא עוֹלָמוֹת// לֶאֱהֹב// לְהֵאָהֵב" ~ שבוע טוב!
רוחה יקרה,
אני שמחה מאוד: הטקסט שלי עורר אצלך הרהורים ורגשות. וההרהורים נוגעים גם לשמות שלנו, שמות של שתי אימהות בישראל. מה עוד אוכל לבקש?
צר לי בעניין הקושי שלך לקרוא אֶת הרווחים, אֶת ה-"בין השורות (המרוחקות)". כמובן, הייתי בטוחה שפירוש הרווחים גלוי לעין. מתברר שלא.
תודה רבה על ההערה.
ותודה רבה-רבה על ההשקעה, רוחה יקרה.
המשך שבוע נעים.