שומרים

.
.

שומרים / ©רבקה ירון

אַבָּא אָמַר לִי לִשְׁמֹר עַל אִמָּא כִּי הוּא יוֹצֵא לִשְׁמֹר

עַל הַמְּדִינָה. הֲכִי טוֹב לִשְׁמֹר בְּקֻפְסַת שִׁמּוּרִים (אֲנִי

לֹא אוֹהֵב אֶת הַטַּעַם) אוֹ בַּפְרִיזֶר, שָׁם אִמָּא שׁוֹמֶרֶת

בָּשָׂר טָרִי וְכָל מִינֵי. דּוֹד שֶׁלִּי אוֹמֵר שֶׁתָּלוּי, לֹא הַכֹּל

מִתְקַלְקֵל מַהֵר, כָּכָה שֶׁ  זֶה תָּלוּי. דּוֹד שֶׁלִּי אוֹמֵר שֶׁ

דְּבָרִים יְקָרִים מְאוֹד שׁוֹמְרִים בְּתֵבָה, תַּכְשִׁיטִים לְמָשָׁל.

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֵיךְ לִשְׁמֹר עַל אִמָּא, וְדוֹד שֶׁלִּי אָמַר שֶׁ

הוּא יַעֲזֹר, בֶּטַח אַבָּא יַחְזֹר עַד הַחַגִּים, זֶה אוֹטוֹטוֹ, לֹא

לִדְאֹג הָעִקָּר לֹא לִדְאֹג. אֵיזֶה חַג שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹד שֶׁלִּי

וְהוּא אָמַר שֶׁחַגִּים לֹא חֲסֵרִים, שֶׁלֹּא זוֹכֵר בְּדִיּוּק אֵיזֶה אֲבָל 

בָּ ט וּ חַ אַבָּא יַחְזֹר לִפְנֵי יוֹם הַשָּׁנָה וְשֶׁגַּם יָארְצַיְטִים לֹא

חֲסֵרִים בֵּין הַחַגִּים, לְמָשָׁל, לְמָשָׁל, וְאָז אִמָּא בָּאָה וְסָחֲבָה

אוֹתִי שׁשׁשׁ שׁשׁשׁ 'תָּה לֹא זוֹכֵר אֶת רוֹנִי, בּוֹא נוּ, אָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁ

גַּם רוֹנִי יָצָא לִשְׁמֹר עַל הַמְּדִינָה וְשָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא תַּגִּידִי מִי שׁוֹמֵר

עַל רוֹנִי, אָז דּוֹד שֶׁלִּי שָׁמַע וְאָמַר הַמְּדִינָה, הַמְּדִינָה וְהָלַךְ. לֹא

נָתַן נְשִׁיקָה אֲפִלּוּ. וּמַה עִם אַבָּא שָׁאַלְתִּי, תַּגִּידִי אִמָּא מַה עִם

אַבָּא, אָז אִמָּא אָמְרָה אַבָּא יַחְזֹר. אֲבָל אַבָּא שׁוֹמֵר עַל הַמְּדִינָה

אֲבָל אָמַרְתִּי אֲבָל אִמָּא לֹא עָנְתָּה. אָז עַכְשָׁו רַק אֲנִי שׁוֹמֵר עַל

אִמָּא, 'תָּה מֵבִין לָמָּה אֲנִי כָּאן, אֲנִי צָרִיךְ תֵּבָה גְּדוֹלָה

גְּ ד וֹ לָ ה, זֶה לָמָּה אֲנִי כָּאן. לֹא רוֹצֶה

לִדְאֹג יוֹתֵר אַף פַּעַם

אַף פַּעַם

לֹא  

.