לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
אופס סליחה זאת מירי…..
אני מקלידה עבור אבישי את חומריו ותגובותיו ומתחברת חליפות לשני האנשים הוירטואליים במטע…הוא ואנוכי .רציתי להוסיף שהבחירה בכותרת "בסוף" מרמזת שאולי כך את גם רואה את הסוף וזה בכלל לא רע גם…
אני שונא לגלות שכתבתי ותגובתי לא עלתה.
השיר יכול להתפרש על ציר רחב של אפשרויות: החל מקשירתו לסיומת קודמו "דרכי לאיתקה", כך, אפשר לראות בו קבלת אישור וחיזוק מצד האמא, המוחזרת בדימיונה של הדוברת, על תקן "מה היא הייתה אומרת" אילו עמדה מול הצווי החברתי/תרבותי (או אף צווי פנימי של חלק "בוגר" של הדוברת ממנו מסתייג חלק אחר בתוכה). אפשרות שניה – בלי קשר לשיר הקודם – השיר מתאר התיילדות של הדוברת (אולי אף כנסיגה נפשית, או דימנטית וכיוב'), אפשרות פשוטה יותר – זכרון ילדות נעים. ועוד יותר פשוט – אם איננו יודעים דבר על המשוררת או הרקע לשיר – כמעין שיר המבטא מחשבתה של ילדה.
שמעון,
העליתָ יותר אפשרויות ממה שיכולתי להעלות על דעתי.
אפשרוּת אחת – שכלל לא שיערתי שתעלה – הגיעה ממישהי שלא מופיעה כאן:
הטקסט מדַבר/דן ברצון לרַצּוֹת את ההורים / את אמא.
אני רושמת אותה כאן כי האפשרות הנ"ל הפתיעה אותי מאוד.
וְדוֹד גיורא אומר: כתבת יפה!
:))
לְדוֹד גיורא תודות!
תודה באמת, גיורא.
איזה כיף לך!
וואו :)).
תודה רבה, אומי.
זהו בינתיים. בהחלט הישג. יום אחרי יום.
אבישי,
הקריאה שלך מתאימה לי מאוד.
תודה!
אופס סליחה זאת מירי…..
אני מקלידה עבור אבישי את חומריו ותגובותיו ומתחברת חליפות לשני האנשים הוירטואליים במטע…הוא ואנוכי .רציתי להוסיף שהבחירה בכותרת "בסוף" מרמזת שאולי כך את גם רואה את הסוף וזה בכלל לא רע גם…
<איזו הקלה!>
מירי,
תודה גדולה-גדולה על התוספת.
יפה, רבקה.
תודה רבה, רות.
קולע
אכן שיחקת יפה
שחקי שחקי על חלומות רבקהלה יקרה
חנה יקרה, אַת מחממת אֶת לבי.
תודה!
שְׂמֵחה לשמוע/לקרוא :)).
תודה, אביטל.
מתחבר לי עם המשחק בדרכי לאיתקה
מה אני יכולה לומר לך, נעמה. נדמה לי שכבר אמרתי יותר מן הראוי-הרצוי.
תודה רבה לך על הקריאה הזאת.
אני שונא לגלות שכתבתי ותגובתי לא עלתה.
השיר יכול להתפרש על ציר רחב של אפשרויות: החל מקשירתו לסיומת קודמו "דרכי לאיתקה", כך, אפשר לראות בו קבלת אישור וחיזוק מצד האמא, המוחזרת בדימיונה של הדוברת, על תקן "מה היא הייתה אומרת" אילו עמדה מול הצווי החברתי/תרבותי (או אף צווי פנימי של חלק "בוגר" של הדוברת ממנו מסתייג חלק אחר בתוכה). אפשרות שניה – בלי קשר לשיר הקודם – השיר מתאר התיילדות של הדוברת (אולי אף כנסיגה נפשית, או דימנטית וכיוב'), אפשרות פשוטה יותר – זכרון ילדות נעים. ועוד יותר פשוט – אם איננו יודעים דבר על המשוררת או הרקע לשיר – כמעין שיר המבטא מחשבתה של ילדה.
<גם לי קורה שהתגובות נעלמות, נבלעות>
שמעון,
העליתָ יותר אפשרויות ממה שיכולתי להעלות על דעתי.
אפשרוּת אחת – שכלל לא שיערתי שתעלה – הגיעה ממישהי שלא מופיעה כאן:
הטקסט מדַבר/דן ברצון לרַצּוֹת את ההורים / את אמא.
אני רושמת אותה כאן כי האפשרות הנ"ל הפתיעה אותי מאוד.
תודה רבה, שמעון. העשרתָ אֶת הטקסט ואותי.
"למה התכוון/נה המשורר/ת?"
המשוררת הזאת (אני) עדיין יכולה לנווט אֶת הקריאה ואֶת משמעוּיוֹתיה.
הטקסט הסופי שהעליתי לעיל יהיה כתוב, כנראה, כך:
בַּסּוֹף
בְּסוֹף הַיּוֹם
מַמָּשׁ, מַמָּשׁ בַּסּוֹף
עוֹצֶמֶת עֵינַיִם
מְחַיֶּכֶת
אוֹמֶרֶת
שִׂחַקְתְּ יָפֶה
—
כנראה. אולי אשנה את דעתי :).
תודה לכולכם.
רבקה