.
.
בפרוזדור בין הרשויות
בַּפְּרוֹזְדּוֹר שֶׁמַּפְרִיד
בֵּין רְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים
אִמָּא מְסַפֶּרֶת לִי סִפּוּר
בִּשְׁעַת אֲרוּחַת עֶשֶׂר.
וְאַחַר כָּךְ מַה קָּרָה? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
אָז אַחַר כָּךְ –
הִנֵּה עוֹד בִּיס
וְאַחַר כָּך מַה קָּרָה?
אָז אַחַר כָּךְ –
עוֹד בִּיס –
אִמָּא, אִמָּא, וְאַחַר כָּך
מַה קָּרָה
שֶׁגָּדַלְנוּ
—
רבקה ירון ©
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
הנה בשיר קטן הצלחת להכניס כאן אמירות רבות כל כך
🙂 כמו אצלך, ב"הפוך קטן ודי"?
תודה, אומי.
שורות מקסימות,רבקה יקרה.השיר זורם בקסם רב אל הפואנטה.
עפרה
תודה, עופרה, שימחת אותי. תגובה מקסימה. 🙂
גורלן של אכלניות גרועות, הזדהיתי.
אצלנו זה היה אבא.
גם בזכות זה אני כותבת.
האמת?
חבל שאִמי לא כתבה את הסיפורים שסיפרה לי/לנו. הייתה מסַפרת בחסד.
אולי בזכות סיפוריה אני כותבת :).
תודה, אביטל.
שיר יפה מאוד איך הזמן נוגס בביסים גדולים בילדות וכל כך מהר גדלנו
זה כל כך נכון, חנה. יותר מדַי נכון.
תודה לך.
אמיתי ונכון.
אין ילד אהוב שלא חוה זאת על בשרו.