לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
אני חושבת ששיר שכתבת באנרגיה שירית כל כך עזה, זה לא המקום לפרוט אותה לפרוטות, למרות הצורך בהתפייסות.
אם תרצי יעלה ויבוא זמנה בשיר.
לגבי הבעיות הטכניות של העלאת פוסט, אני מוכנה לעזור, ראי במייל האישי.
שבת שלום!
הסונטה: העליתי לכאן רק אֶת הסֶקְסְטֶט, כפי שהוא במקור.
ובמקור, כראוי וגם היסטורית, לסונטה יש קודם שני קווארטֶטים ואחריהם הסקסטט (או במקומו, יכולות להיות גם שתי טֶרְצֶטוֹת).
ההצעה שלך לאותה השורה –
א'. משנה את המשמעות;
ב'. לא שייכת מבחינה משקלית.
אבל:
הבנתי היטב אֶת כוונת דברייך.
אולי מתישהו אעלה אֶת הסונטה במלואה, כראוי לה – בעיקר, אחרי ההערה שלך לגבי האנרגיות.
בעניין המייל: תודה מראש! כרגע אני עם רגל אחת בחוץ, אחר כך אגש.
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
עת להתפייס [ניסיוני – שם זמני]
עת להתפייס. עת להשלים עִם: לא הספקתי – לא צלחתי – לא – לא היה.
ולא יהיה. לא הייתי. ולא אהיה. עת להניח לַכעס לבעור עד יתכלה.
או לא. כרצונו. עת לִשְׁלוֹם-בַּיִת, לכינוס רסיסים חיים ופיסות צבעוניות
וקולות של מרחב, לקריאת חלומות אחרונה שפתרונם בַּתבונה השׁוֹכֶנֶת בַּשׂיבה.
עת להתיר קשרים שהיו לחסימה
לא ידעתי מה ארגיש או איך ארגיש כאשר
כתבתי אז – אז! – על ילדוּתִי, אותה ילדוּת שזָכרתי במבט ההוא ויכולתי
לְבָרְכָהּ בְּסוֹנֶטָה
(…) / וּבָךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִּי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים (…)[1] .
כן. עת להתפייס,
כִּי בָּךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ /
כְּאֵב הַחַי וּכְאֵבִי לִבְלֹעַ / קִינָה בָּאֵין הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף /
שִׁירָה בַּיֵּש הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא / תְּפִלַת הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִסְלֹחַ[1] .
לאחותי ויתי, מכאן וּמֵעכשיו.
—
[1] הסֶקְסְטֶט במקור: וּבָךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִּי לְפֶתַע / צְמִיחַת
אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ. / כְּאֵב הַחַי וּכְּאֵבִי לִבְלֹעַ / קִינָה בַּהֵד
הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף / שִׁירָה בַּיֵּשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא / תְּפִלַּת
הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִצְלֹחַ.
.
.
עת להתפייס [ניסיוני – שם זמני]
עת להתפייס. עת להשלים עִם: לא הספקתי – לא צלחתי – לא – לא היה.
ולא יהיה. לא הייתי. ולא אהיה. עת להניח לַכעס לבעור עד יתכלה.
או לא. כרצונו. עת לִשְׁלוֹם-בַּיִת, לכינוס רסיסים חיים ופיסות צבעוניות
וקולות של מרחב, לקריאת חלומות אחרונה שפתרונם בַּתבונה השׁוֹכֶנֶת
בַּשׂיבה. עת להתיר קשרים שהיו לחסימה
לא ידעתי מה ארגיש או איך ארגיש כאשר
כתבתי אז – אז! – על ילדוּתִי, אותה ילדוּת שזָכרתי במבט ההוא ויכולתי
לְבָרְכָהּ בְּסוֹנֶטָה
(…) / וּבָךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִּי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים (…)[1] .
כן. עת להתפייס,
כִּי בָּךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ /
כְּאֵב הַחַי וּכְאֵבִי לִבְלֹעַ / קִינָה בָּאֵין הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף /
שִׁירָה בַּיֵּש הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא / תְּפִלַת הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִסְלֹחַ[1] .
לאחותי ויתי, מכאן וּמֵעכשיו.
—
[1] הסֶקְסְטֶט במקור: וּבָךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִּי לְפֶתַע / צְמִיחַת
אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ. / כְּאֵב הַחַי וּכְּאֵבִי לִבְלֹעַ / קִינָה בַּהֵד
הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף / שִׁירָה בַּיֵּשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא / תְּפִלַּת
הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִצְלֹחַ.
הערה, כי כנראה לא אצליח טוב יותר:
השורה "לא ידעתי מה ארגיש או איך ארגיש כאשר" נפתחת באמצע העמוד.
סליחה על חוסר היכולת שלי לעצב את הטקסט!
זה עלא עובד דרך פיירפוקס? אולי תדברי עם שירלי?
היי אומי. תודה!
אני לא עובדת עם פיירפוקס – לא מצליחה לקרוא דרכם. עובדת רק עם גוגל כרום.
עם שירלי: שלחתי כמה מיילים ולא קיבלתי תשובה. אז זה מה יש :)).
אני אוהבת את המקור -את ה"סונטה" על ילדותך (עם תיקונים קלים של קצב ,נשימה ולשון).
כִּי בָּךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִי לְפֶתַע
צְמִיחַת אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ
חַיִּים לִבְלֹעַ בִּכְאֵב
קִינָה בָּאֵין הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף
שִׁירָה בַּיֵּש הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא
תְּפִלַת הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִצְלֹחַ
אני חושבת ששיר שכתבת באנרגיה שירית כל כך עזה, זה לא המקום לפרוט אותה לפרוטות, למרות הצורך בהתפייסות.
אם תרצי יעלה ויבוא זמנה בשיר.
לגבי הבעיות הטכניות של העלאת פוסט, אני מוכנה לעזור, ראי במייל האישי.
שבת שלום!
היי רוחה, תודה על הקריאה.
הסונטה: העליתי לכאן רק אֶת הסֶקְסְטֶט, כפי שהוא במקור.
ובמקור, כראוי וגם היסטורית, לסונטה יש קודם שני קווארטֶטים ואחריהם הסקסטט (או במקומו, יכולות להיות גם שתי טֶרְצֶטוֹת).
ההצעה שלך לאותה השורה –
א'. משנה את המשמעות;
ב'. לא שייכת מבחינה משקלית.
אבל:
הבנתי היטב אֶת כוונת דברייך.
אולי מתישהו אעלה אֶת הסונטה במלואה, כראוי לה – בעיקר, אחרי ההערה שלך לגבי האנרגיות.
בעניין המייל: תודה מראש! כרגע אני עם רגל אחת בחוץ, אחר כך אגש.
תודה שוב, ושבת שלום!