לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
נצח
הטקסט יעלה כתגובה. אני לא מצליחה לעצב את הדף. // תודה, שנה טובה ומועדים לשמחה.
הסיום הזה הוא שיר שלם בפני עצמו.
ה"נצח" הוא לדעתי הוויה שלא מן העולם הזה.
הדרך שבה את פורטת אותו לפרוטות – "הַנֶּצַח מִתְפָּרֵשׂ מֵהַמַּגְלֵשָׁה" ו"שִׁירָה מְנִיפָה עַצְמָהּ מַעְלָה-מַעְלָה" (גם אם התכוונת לילדה ששמה שירה), הופכת את הזיכרון למסד הנפש ולדרך חיים של תקווה, נחמה ותיקון.
חג שמח!
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
נֶצַח
1. סכו"ם לחמישה
עַל מַצָּע שֶׁל חַסָּה פְּרוּסוֹת עֲגֻלּוֹת שֶׁל מְלָפְפוֹן
אִמָּא פּוֹנָה לְחוּלְיָה, שְׁבִי, תָּנוּחִי, אָכִין לָךְ תֵּה
אֲבָל סֶנְיוֹרָה אֲבָל – הַיְּרָקוֹת לֹא יִבְרְחוּ, אַתְּ עֲיֵפָה
וִיתִי מְשַׂחֶקֶת מַחְבּוֹאִים בְּנִדְמֶה לִי לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת
חוּלְיָה שֶׁמְּלַטֶּפֶת אֶת רֹאשָׁהּ, אִמָּא מַגִּישָׁה לָהּ
תֵּה וּבִּסְקְוִיטִים, וִיתִי נוֹעֶצֶת עֵינַיִם, אִמָּא
עוֹשָׂה לָהּ נוּ-נוּ-נוּ בָּרֹאשׁ, בְּשֶׁקֶט, אִמָּא
כּבָר בִּשְׁלַב הַצֶּבַע שֶׁל הָעַגְבָנִיּוֹת, אֲנִי
כְּבָר בִּשְׁלַב הַתַּבְלִינִים, עַל הַשֻׁלְחָן
בַּחֲדַר הָאֹכֶל סכו"ם לַחֲמִשָּה, עַל הַשֻׁלְחָן
הַפִּנָּתִי חֲמִשָּׁה נֵרוֹת נְשָׁמָה
2. נֶצַח
הַנֶּצַח מִתְפָּרֵשׂ מֵהַמַּגְלֵשָׁה וְהַנַּדְנֵדוֹת
וְעַד דּוּדֵי הַשֶּׁמֶש שֶׁעַל הַגַּג הָאַחֲרוֹן בָּאֹפֶק
שִׁירָה מְנִיפָה עַצְמָהּ מַעְלָה-מַעְלָה תּוֹךְ קִפּוּל
רַגְלַיִם שְׂמֵחוֹת יְחֵפוֹת וְלָה-לָה-לָה-לָה צָלוּל
אוֹר מַסְבִּיר: שִׁירָה שָׁרָה שִׁיר שָׂמֵחַ, מִצְטָרֵף
עַל הַנַּדְנֵדָה לְיָדָהּ, הָעוֹלָם מֵכִיל אֶת כָּל הַיְּלָדִים
שְׂמֵחִים וַעֲצוּבִים, הַדֶּשֶׁא הַמְּלָאכוּתִי רַךְ
(יְלָדִים אֵינָם יוֹדְעִים לִקְרֹא בְּשׂוֹרוֹת)
הַשָּׁמַיִם לְבָנִים, עִוְּרִים, שׁוֹרִים עַל הַתְּמוּנָה
כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בְּמַחֲזֶה אֶחָד. אֲנִי קוֹטֶפֶת
נְשִׁיקוֹת מֵעָלִים טְרִיִּים וּבִּיסִים
שֶׁל אֹשֶׁר. הָאֲוִיר
יְדִידוּתי
הַיּוֹם.
.
אֲנִי קוֹטֶפֶת
נְשִׁיקוֹת מֵעָלִים טְרִיִּים וּבִּיסִים
שֶׁל אֹשֶׁר. הָאֲוִיר
יְדִידוּתי
הַיּוֹם.
הסיום הזה הוא שיר שלם בפני עצמו.
ה"נצח" הוא לדעתי הוויה שלא מן העולם הזה.
הדרך שבה את פורטת אותו לפרוטות – "הַנֶּצַח מִתְפָּרֵשׂ מֵהַמַּגְלֵשָׁה" ו"שִׁירָה מְנִיפָה עַצְמָהּ מַעְלָה-מַעְלָה" (גם אם התכוונת לילדה ששמה שירה), הופכת את הזיכרון למסד הנפש ולדרך חיים של תקווה, נחמה ותיקון.
חג שמח!
רוחה, איזו קריאה נהדרת ומתאימה לי!
בנוגע ל"נצח":
כנראה, ההרגשה / הדעה שלי שונה, אבל בסיכומו של עניין, אנחנו בני התמותה די מוגבלים.
חג שמח גם לך, רוחה יקרה!
שירים נפלאים ומזוקקים פואטית במיוחד השיר הראשון מצמרר וכואב
את תופסת רגעי זכרון חמקמקים ונותנת להם מקום רבקהלה
תודה רבה-רבה, חנהלה יקרה!
כן, כנראה, זה מה שאני עושה. וכנראה, לא רק אני. ו"זה בסדר" שלא רק אני :)).
חג שמח, חנהלה.